זהו המחזה הראשון שכתבתי אי פעם, מדובר בעיבוד "נו" של שיר פולקלור לילדים מאת מריה אלנה וולש בשם "Manuelita".
תאטרון ה"נו" הוא תאטרון יפני מסורתי ולכל דבר ותנועה יש פירוש, למידע נוסף לחצו כאן
טקסט המחזה:
מנואליטה: אני מנואליטה הזקנה.
מקהלה: אה זוהי מנואליטה הזקנה.
את
חוליו הצעיר היא נורא רוצה אך הוא בשחצנותו אותה דחה. מנואליטה המסכנה,
ביום נורא אחד קרה מה שקרה ואת חייך הטבעת בגלל שטות קטנה של אהבה.
מנואליטה: מה אוכל לעשות בכדי להשב את תשומת ליבך ושתיתן לי אהבה, אותה אהבה שאני כל כך צריכה ורוצה.
מקהלה: בשביל אותה אהבה שהיא כה רוצה היא תגיע עד סוף העולם כדי שישנו לה את צורתה.
מנואליטה: עד קצוות תבל בשביל אהבתך, אשתנה ואמצא דרך למשוך את תשומת ליבך.
מקהלה: מנואליטה חצתה ימים והרים יערות ואגמים בדרך לפאריז שם מישהו יוכל לגרום לכל הקסם לקרות וכך מנואליטה תזכה להתייפות.
מנואליטה: פאריז כמה את יפה, בך הפכתי להשתקפותה ראי של נסיכה. כה יפה אני ניראת, וכשאחזור הביתה חולי בודאי יתחרט.
מקהלה:
מנואליטה עכשיו לחזור הביתה צריכה, ללכת ולשחות ללא הפסקה, ולכן היא שחתה
ושחתה, חתרה וחתרה אבל לביתה היא מעולם לא חזרה כי בדרכה בים היא טבעה.
מנואליטה:
הנה חזרתי אליך, מי שבעבר גרם לי להתרגשות. כיום לא תוכל עוד לברוח ואני
את שלי אשיג, אנקום את מותי וכפרח דובדבן אותך אשליך.
חוליו: הו מנואליטה אילו ידעתי שדחייתי תוביל למותך הדברים היו שונים ואולי הייתי מקדיש לך מבט.
מנואליטה: מאוחר מדי , הגיע זמנך למות!
מקהלה: מנואליטה אחרי חוליו רדפה ורדפה היא דרשה את נקמתה עד שלבסוף.. לכך זכתה.
מנואליטה: סוף סוף אוכל להיות שקטה, ולחזור להיות רוח נושבת ושלווה.
תיאור הסצנות ופירושן:
1. המקהלה
מסמנת את כניסתו חוליו אל הבמה בתיפוף - הוא דמות של צעיר שחצן
ומתנשא, שלא מתעניין בצבה הזקנה שמאוהבת בו. הוא נכנס בהליכה גאה,
נעמד בקדמת הבמה ומתעלם מנוכחותה של מנואליטה.
2. מנואליטה נכנסת אל
הבמה בתור צבה זקנה, הולכת לאט לאט ומגיעה לאחורי הבמה ( חוליו מקדימה
כי הוא חזק כעת, ומנואליטה מאחור כי היא חלשה- לפי עיקרון העמידה על
הבמה ב"נו ").תוך כדי כניסתה של מנואליטה, המקהלה מספרת את מה שמתרחש על
הבמה ומטרתה היא להדגיש את הרוע של חוליו.
3. חוליו מסתובב ופונה
ללכת, תוך התעלמות מוחלטת מדבריה של מנואליטה אליו. מנואליטה מסתובבת
אחריו לאן שהוא פונה ומספרת לקהל בקול חלוש ומסכן שהיא תעשה הכול בשביל
להשיג את אהבתו של חוליו. היא עושה זאת באיטיות ובעצב רב, אך ניתן
להרגיש בתקווה שמתחילה להתעורר בליבה.
4. מנואליטה מתקדמת אל הגשר
בהליכה איטית, וכשהיא מגיעה אליו הגשר מייצג את המסע הארוך שהיא עוברת
בים. האורות כבים והיא חותרת עם המקל וצועדת באיטיות כדי לרמז על משך
הזמן הרב שבו היא עשתה את מסעה לפריז, על-מנת להתייפות ולכבוש את
חוליו. בשלב זה המקהלה מתארת את המסע שעוברת מנואליטה, ומספרת לקהל מהי
המטרה של המסע.
5. מנואליטה מגיעה לפריז, וכאן מתרחשת הטרנס'
הראשונה- היא נכנסת באיטיות בגב מכופף, ומשילה את כובעה מראשה, והסרט
הצבעוני שלראשה ניגלה- הכובע נשאר על הבמה מכיוון שהוא מסמל את הזקנה של
מנואליטה, הזקנה שלא חלפה- אומנם ייפו אותה, אך מבפנים היא אותה
זקנה. היא מתיישרת לאט לאט, וצועדת ברכות אל קידמת הבמה. היא מרימה
את המקל אל מול פניה באלכסון, מסתכלת בו כבמראה ומתפעלת מיופייה. היא
עכשיו אישה יפה וצעירה, והיא חוזרת לכבוש את חוליו.
6. מנואליטה
צועדת ברכות אל הגשר, האורות כבים, ומנואליטה חותרת העדינות בים
המקהלה מתארת שוב פעם את המסע של מנואליטה כדי להגביר את המתח, דוד מתופף
בחוזקה ומספר את המתרחש על הבמה. היא מתקדמת לאיטה בגשר ולבסוף,
כשהמקהלה מספרת שהיא טבעה, היא יוצאת מן הבמה לאט. היציאה מסמלת את
מותה של מנואליטה בדרך שבה הנו עושה זאת- בעדינות וברמיזה פשוטה ( בהצגה
מנואליטה נפלה על הרצפה ורק אז יצאה מן הבמה ).
7. חוליו נכנס אל הבמה
בהליכתו המתנשאת. מנואליטה עוברת את הטרנס' השנייה- היא חוזרת אל
הבמה בתור שד המבקש לרצוח את חוליו כנקמה על דחייתו את מנואליטה בעבר.
היא נכנסת לבמה ללא הסרט על ראשה, ומכוסה בגלימה אדומה המרמזת על היותה
שד. היא צועדת במרץ ובכעס אל קדמת הבמה, עומדת מול חוליו ומאיימת על
חייו. מנואליטה מדברת בטון גבוה וכעוס אל חוליו. הוא מתנצל על שדחה
אותה בעבר תוך כדי ישיבה על ברכיו ( מה שאמור היה להיות בעמידה כנועה
)- אך עושה זאת רק מתוך חשש לחייו, ללא כוונה אמיתית בדבריו.
מנואליטה לא מוכנה להקשיב לחוליו, ומצהירה שהגיע זמנו למות. חוליו
נזרק על הרצפה, ומנסה לברוח ממנואליטה שרודפת אחריו כשהיא עומדת,
כשהמקל משמש אותה ככלי נשק. לאחר כמה צעדים היא מגיעה אליו והורגת
אותו ( הדרך שבה עשינו את המרדף אינה מתאימה לנו- היינו צריכים לעשות
את המרדף באופן הבא: מנואליטה מציבה את הנשק הכיוונו של חוליו, הוא
בורח ממנה לאט לאט. היא עומדת במקום בזמן שהוא נחלש לאט לאט וכשהוא מגיע
לגשר הוא משפיל את מבטו ויוצא החוצה ). היא מסתכלת על גופתו השרועה על
הרצפה, ומשילה עליו את גלימתה.
8. מנואליטה צועדת אל קידמת הבמה,
מחייכת ומספרת לקהל שעכשיו היא תוכל לעזוב את העבר ולשוב להיות רוח שקטה.
וכך היא מתפייסת עם עברה ועם מותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
