במוצ"ש היתה מסיבה מצויינת. שנתיים לגיקדום, והמון אנשים היו שם.
כשנכנסתי פנימה ראיתי את סמול טוק. את סמול טוק פגשתי לפני חודשיים בגיקדום. יפה נורא, מתוקה ומצחיקה.
ישבנו רוב הערב ודיברנו, ובסוף הלכתי הביתה עם נינה ושני חברים, היה ערב הזוי, אבל נחמד.
זכרתי את סמול טוק. זכרנו אחד את השניה בגלל שכשהתחלנו לדבר על סיגריה, היא אמרה שהיא אף פעם לא יודעת מה להגיד בסמול טוק, ולא יודעת איך להתחיל, אז החלטנו שאם לא יהיה לנו מה להגיד פשוט נתחיל להגיד "סמול טוק", כאילו אנחנו מנהלים שיחה. בכל אינטונציה, בכל מיני דרכים והגיות, וזה נשמע מהצד כאילו אנחנו מדברים. זה היה משעשע.
הפעם מיד התיישבתי לידה. הזמנו בירה והתחלנו לקשקש. זה התחיל בערך ב-21:30.
יצאנו לסיגריה, וידידה הזמינה אותי לשאריות ג'ויינט.
אח"כ עליתי חזרה והמשכנו לדבר.
ישבנו ככה איזה שעה, שעה וחצי, ואז גם היא הזמינה אותי לעשן איתה איזה ג'ויינט.
אז ישבנו למעלה ועישנו, ודיברנו, והיה נורא נחמד. שיחה זורמת, טובה כזו.
משהו מדהים.
ירדנו חזרה למטה והמשכנו לדבר, לא לפני שגם ליהי וגם שחר הגיעו למסיבה.
עם שחר יצאתי פעם וזה נגמר רע.
את ליהי הכרתי במסיבה הקודמת, והיא רצתה לשכב איתי. כשביטלתי איתה היא החליטה שהיא לא רוצה לדבר איתי יותר, וזה סתם היה קצת מביך.
למזלי שחר הסתלקה לפני שיצא לנו לדבר.
המשכתי לשבת עם סמול טוק. דיברנו, שתינו, עישנו עוד אחד. היה מדהים.
באיזשהו שלב היא החליטה שהיא רוצה ללכת לים. רצתה להיכנס קצת למים.
הלכנו לים.
היא נכנסה למים ורקדה על החוף, והתרוצצה קצת ונראתה הכי חפשייה והכי מדהימה והכי מושכת ביקום.
רזונת כזו. קטנה, בשמלה שאיכשהו הייתה גם צמודה וגם רפויה, ופשוט ישבה עליה מושלם.
אח"כ ישבנו על החוף ודיברנו. עישנו כמה סיגריות. השיחה נעה בין רצינות גמורה לצחוקים מטורללים ולא עצרה לרגע.
הלכנו לשבת על הספסלים היצוקים ההם שבטיילת, מתחת לרויאל ביץ'. והמשכנו לדבר.
היא ספרה לי על הרגשות שלה, וחוויות שעברה, שרוב האנשים לא שומעים עליהן. היא ספרה לי על התחושות שיש לה בקשר לפנים שהיא מעמידה כל הזמן, ואפילו נדהמה פעם או פעמיים על כמה שהיא פתוחה איתי, וכנה.
לאורך כל הערב היא שלחה בי מבטים מלאי זימה. נשכה שפתיים ואמרה כמה היא רוצה לנשק אותי. כמה היא רוצה שנתנשק ונשכב ויהיה מדהים.
היה אפילו קטע שאמרתי משהו בסגנון "אני יכול לעלות עכשיו לגג של הרויאל ביץ' ולקפוץ, אבל מה זה ייתן לי?", והתגובה שלה הייתה "אנחנו גם יכולים לעלות לגג ולעשות סקס על מנחת המסוקים..."
זה היה ערב קסום.
זה היה ערב מדהים ומשגע, ואחד הטובים שבחיי, אבל גם אחד הקשים והמסריחים.
בחנתי את גבולות השליטה העצמית שלי למקסימום בכל פעם שהיא חבקה אותי, ובכל פעם שהיא נסתה לנשק אותי, ובעיקר בפעמים שהצליחה להדביק לי נשיקה עמוקה וארוכה על הלחי.
השפתיים המשגעות שלה חירפנו אותי לחלוטין. רציתי למות כל פעם שהיא תקעה בי מבט מפתה ושטוף זימה.
רציתי לקחת אותה. רציתי לקחת אותה לגג של הרויאל ביץ', ואליי הביתה, ולעשות לה את כל הדברים הנפלאים שהיא רצתה ושאני רציתי, ולהרגיש אותה עליי, ואני בתוכה, והצמרמורות הארוכות, והרגיעה שאחרי.
אבל סמול טוק נשואה.
כשנפגשנו לראשונה, היא עוד היתה מאורסת.
במוצ"ש היא ספרה לי שבאותו מפגש ראשון, היא הכריחה את עצמה לומר לי את זה. רצתה שיהיה מחסום בינינו, כדי שגם ממני תהיה בלימה ולא יקרה שום דבר.
היום היא נשואה. נשואה טרייה מאוד.
היא פוליאמורית, ובעלה מונוגמי, והם מעולם לא הצליחו לדבר על העניין ברצינות.
ולכן, עם כמה שהערב הזה היה מקסים וקסום - הוא שתה לי את הנשמה וכאב לי. עדיין כואב.
אני מחכה לראות אותה מתחברת לפייסבוק בשביל שנדבר, וביום רביעי בבוקר-צהריים היא באה לבקר אותי.
אני מחכה לרגע שאוכל לחבק אותה, ומפחד פחד מוות מהרגע שהיא תגיע. וגם מהרגע שבו תלך.
היא אמרה שהיא רוצה לדבר עם בעלה על העניין. אולי למצוא פיתרון, אולי משהו אחר.
אפילו שאלה אותי איך אני מרגיש עם זה שגם אם נוכל להיות ביחד, בעלה הוא מערכת היחסים הראשית, ואני תמיד אהיה משהו צידי. נפלא, אבל צידי.
אני לא יודע.
חלקים ממני רוצים לקחת מה שאפשר, לקבל מה שהיא נותנת.
ימים יגידו אם באמת אוכל להחזיק את זה.
ימים יגידו אם בכלל אוכל לקבל משהו מזה.
מעולם לא ייחלתי כל כך ליום רביעי.
אני לא חושב שמישהו איי פעם ייחל ככה ליום רביעי.
סוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
