22:00 14.1 מועדון התאטרון

הופעה של אביב גפן.

בדיוק במקום.

אחרי נסיעה מתישה ברכבת שהיה נדמה שנמשכה עשור שלם, נחַתי היישר להופעה של אביב גפן.

כמה ציפיתי. כל היומן מקושט בטבלת ייאוש (כשמה כן היא)- ספירה לאחור לקראת ההופעה.

ההופעה לא עלתה לרמות מטורפות, הוא דיי מיעט במילים בין שיר לשיר, דבר שלא ממש אופייני לו, המועדון היה מוקף בלא- מעט פרחות למיניהן, שכמובן גלגלו עיניים לנוכח העובדה שלא הכירו 90% מהשירים (אבל ב'שיר שלנו' כמעט התעלפו. אכן זן מוזר)

זוהרים. חלומות גדולים.אמש.גן החטאים.בא והולך.סוף לאהבה.בוכה על הקבר (טל פרידמן האדיר על החשמלית!!) דניאל סולומון בשיר ספונטני. ואוו.

עכשיו מעונן. "רוצים שינוי?!"-"כן!"-"אנחנו דור מזויין!"

כמה בנות מתעלפות (לא משהו חדש) והחוצה לגשם התוקף.

יצאתי עם כזה כאב ראש, יותר מדי סיגריות באוויר המחניק. דפקו לי את הראש.

עוד יום אחד בדרום, וראשון בבוקר הבייתה. עוד נסיעה שנדמה שנמשכה נצח, מלווה בכאבים שנסחבו מההופעה, חוסר מקום ברכבת, והמון חיילים עייפים שהלב כאב עליהם. אוף.

Home sweet Home

כמה טוב שחזרתי הבייתה.

אין כמו הצפון.