בחיים שלי לא פחדתי כ"כ ממשהו, כמו שאני מפחדת משנת הלימודים החדשה, והאחרונה.

פתאום העיסוקים הבנאליים והשיטחיים מפנים את מקומם לטובת הבגרויות האחרונות, תעודת הבגרות, פסיכומטרי, שנת שירות, צבא, עבודה. ולמי יש כוח להיות רציני? למי יש כוח לעצור ולחשוב על העתיד?

כ"כ מפחידה אותי השיגרה של ביה"ס, בפעם האחרונה בחיי, שיותר-מדיי-מהר תיגמר. ואז מה?

וכל המחשבות האלה, שלא ניצלתי עד תום את שנות התיכון היפות, כשעוד אין לך דאגות על הראש.

אני כל-כך מפחדת להתבגר, לצאת החוצה לעולם. מפחדת מעצמי.

היה לי חופש מחורבן.

בעצם לא מחורבן, אבל סתם יותר מדיי רגיל, לא סוער, לא מרגש.

הייתי בניצנים. בחיי כמה שהמקום התחרבש, איזה התמסחרות, איזה איכלוס פקאצי יתר על המידה, אנשים איבדו כל משמעות.

הייתי שם בהופעה של אביב, והוא נתן הופעה מפוצצת, באמת שמדהימה, פשוט בחירת שירים שלא הייתי מתארת לעצמי שאני אשמע בהופעה, ובטח לא בהופעה כזאת; המלחמה הבאה, משהו בין שנינו, מצטערים, הולך לאיבוד, הכל מתפורר, לפעמים.

הבנאדם עשה לי את השבוע. שבוע החיוך לא יירד משפתיי.

הייתי גם בהופעת גפן את גפן, האב והבן. היה נחמד.

בעצם הרבה הרבה יותר מנחמד, בלשון המעטה. השנינות המרירה של יהונתן, יחד עם השירים המלנכולים של אביב, פשוט יודעים לעשות את שלהם, ערב בלתי נשכח בהחלט.

חוץ מזה החופש לא עלה לרמות משמעותיות של הנאה. חברים פה ושם, ים פה ושם, סרטים פה ושם, וזהו בעצם.

וההרגשה שהחופש האחרון עבר על פניי בלי להרגיש בכלל, פשוט מזעזעת.

לחזור לביה"ס, למרות כל הרצון לא לעזוב אותו לעולם, היה אירוע נוראי.

לקום ב-7 בבוקר בכדי לפגוש קבוצה לא מבוטלת של אנשים שלא בדיוק התגעגעתי אליהם בחודשיים שעברו זה לא מאורע משמח עד כדי כך, במיוחד כשמוסיפים לכך אינספור שעות מתמטיקה, אזרחות, חיבור ומה לא.

פשוט שיגעון.

עוד יומיים פולין. מעניין אותי איך המסע יעבור. נקווה שאני לא אצא משם מרוטה יתר על המידה,

זה מסע שמאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות חלק ממנו וזה תמיד היה "הנושא החם" בין החברות.

תמיד היינו מדברות בתור ילדות קטנות, על כמה אנחנו מקנאות באחינו הגדולים שיוצאים למסע, ועל כמה אנחנו כבר לא יכולות לחכות להגיע לגיל המתאים בכדי שנוכל לצאת למסע.

והנה, בלי שבכלל הרגשתי, המסע נמצא במרחק של יומיים בלבד, וזה פשוט בלתי נתפס.

נקווה שיהיה טוב, אני כנראה כבר לא אחראית על כלום, רק הזמן.

[שלפחות יתחשב קצת, נו]