תביני, שמה שאת היית מקריבה בשביל חברים שלך, לא בטוח שהם היו מקריבים חזרה בשבילך

אולי לפעמים הם כן, אבל לפעמים גם לא, והרוב הגדול פשוט לא

אז תקבלי את זה. אל תיעלבי כל פעם מחדש. ככה זה.

הקטע שאני לא אפסיק להשקיע ולהקריב את מה שאני נותנת מהצד שלי, כי כזאת אני ואני מתייחסת כמו היחס שאני הייתי רוצה לקבל. אבל שוב, הופכת לעצובה כשאני לא מקבלת אותו בחזרה. ומצד שני שמחה עד השמיים ואסירת תודה כשפעם ב אני כן מקבלת אותו בחזרה.

מה יהיה איתי......

מעבר לזה, הימים האחרונים (למעט היום) הסתיימו בהרגשה של לזמזם בראש את "AND I'M FEELING GOOOOOD"

בקושי הייתי בבית, ראיתי חברים, יצאתי קצת מהשגרה (עדיין הייתי בשגרה של עבודה אבל הייתה לי הרבה תעסוקה והיה לי כיף עם אנשים), וחזרתי מאוחר הביתה. לא היה לי זמן להיות על המחשב ולא הדלקתי אותו אפילו [נדיר, נדיר...!] וכך יצא שגם לא ראיתי סדרות [אלוהים, החסך!] אבל אני סתם צוחקת, היה לי ממש כיף.

בגלל שאני יושבת בעבודה גם ככה 9 שעות מול מחשב כבר נמאס לי להסתכל על המסך. במחשב בעבודה הכל חסום אמנם ואני לא יכולה להיכנס לשום מקום או לעשות משהו שהוא לא עבודה (יש טונהההההה עבודה, תמיד!) אבל הישיבה הממושכת על כיסא מול מסך מנוונת אותי, כן כן, מי היה מאמין, אותי! אז כשאני מגיעה הביתה לא בא לי לשבת עוד זמן מול המחשב, למרות שהעיסוקים הם שונים ואני כן צריכה לעשות אותם. גם לזכור שאמנם אני רואה סדרות במחשב אבל זה רק כי אין לי מסך של טלוויזיה לבהות בו. אז טכנית אני רואה טלויזיה, ופחות במחשב!

איזה חפירות אלוהים.

אני מעדכנת הרבה לאחרונה, זה נחמד :ם

אני מרגישה סבבה לכתוב את כל מה שאני חושבת. אולי כי אין לי כ"כ למי לכתוב את זה בפרטי בלי לצאת חופרת מדי. או גם בלי קשר לחפירות, סתם לכתוב שצףקצף של מחשבות. זה נחמד.

למרות... שלפעמים בא לי לכתוב מעבר לתהיות וסימני שאלה. בא לי לכתוב על דברים ממשיים אבל יש אנשים שקוראים פה ואני מונעת מעצמי. ניסיתי לכתוב במקום אחר אבל לא זרם לי.. לא יודעת. נראה.

בקיצור.... מאוחר. להתקלחלישון. מחר אמור גם להיות כיף! מקווה :)