התעוררתי הבוקר (חה! בוקר!) ושיתפו איתי כתבות ש.. בכנות לא היה לי כוח לקרוא את הכל אבל הבנתי את הרעיון הכללי, שיש מצב שסוגרים את ישראבלוג.
מיד זה זרק אותי עשור אחורה.. יש לי את הבלוג הזה פאקינג עשור. זה חתיכת זמן מאוד מכובדת לבחורה כמעט בת 22.
הכרתי כאן כל כך הרבה אנשים, שדרכם הכרתי עוד אנשים, נחשפתי לעוד תחביבים ובכנות עוצבתי להיות מי שאני היום.
אולי פעם היה לי עצוב שאני "ילדת אינטרנט" ובאמת לא היו לי הרבה חברים שהחשבתי לחברים מתוך בית הספר שלי או העיר שלי, אבל ככל שהתבגרתי כן מצאתי את הנישה שלי גם מחוץ לכותלי המסך.
כיום אני יכולה לומר שאני מנהלת חיי חברה ממש סבבה. יש לי חברים, יש לי קבוצות של חברים, יש לי לאן ועם מי לצאת לאן שאני רוצה, אני מזמינה ומוזמנת, ובגדול תמיד אפשר לשאוף ליותר אבל מרוצה מאוד ממה שיש לי.
ואז אני חושבת מי הייתי אם לא הייתי בישראבלוג. אם לא הייתי 'ילדת מחשב' בחטיבה ובתיכון. אני חושבת שבאמת הייתי שונה מאוד ממי שהייתי עכשיו. האם הייתי חושבת כמו שאני חושבת? הייתי אוהבת אנימה ותרבות יפן? הייתי לומדת יפנית? הייתי מאוהבת בצילום? הייתי מתרעמת על אנשים שיוצאים נגד הקהילה הגאה? הייתי תופסת את אותה עמדה חברתית ופוליטית? היה לי את כל הידע שיש לי כיום שלקחתי מהאינטרנט?
כאילו, אלה דברים קטנים אבל השורש של כולם התחיל כי ביליתי את רוב הזמן שלי מול המחשב..
בקיצור אני לא מתחרטת לרגע, אם איכשהו מתקבל כאן וייב לא נכון. אני אוהבת את מי שאני היום ואני אוהבת את החשיבה שלי ואני מסתכלת אחורה על כל החוויות המדהימות שהתחילו מהמקום הזה והתפתחו אחר כך לכיוונים אחרים, ואני מודה למקום הזה שהיה ההתחלה של לעצב את מי שאני. אני אוהבת את כל האנשים שהיו איתי באותן חברות ידועות בכל השנים של ההתבגרות שלי.. בין אם אנחנו בקשר ובין אם לא אני אוהבת את כולם נורא ותמיד מתגעגעת לזמנים שהיו. אני תמיד אחזור מדי פעם לתיקיות של תמונות ישנות ואתמלא נוסטלגיה. מפגשי ישראבלוג על הגג של עזריאלי, מפגשים בסנטר, מפגשי פורומים, מפגשי קומונות, כנסי אנימה, מפגשי קוספליי. בגלל שישראבלוג היה המקום הראשון אני מודה לו ורואה אותו כדלת הראשונה שפתחתי כשגיליתי את כל העולם הזה.
לא הייתי רוצה שיסגרו את המקום הזה. אני מוכנה לשלם גם על תחזוק ישראבלוג אבל לא קראתי שזה עלה על הפרק. אני לא חושבת שתעמולות וקמפיינים ואנשים שיעצבו לוגו מתרעם באמת יזיזו משהו. אני כן חושבת שאפשר לפתוח להצעה את האפשרות להעביר תשלום סמלי בשנה על תחזוק בלוג. גם תרומה של 5-10 שקלים מכל בנאדם שמתחזק פה בלוג או רוצה לשמור על הבלוג שלו קיים, יכולה לעזור.. ויש כאלה שישראבלוג הוא לא נישה רגשית כזאת חשובה ופשוט יעבור לכתוב בפלטפורמה אחרת. רשת בלוגים חדשה תקום בטוח אם ישראבלוג תיסגר. אם נענע תיסגר.. אבל סתם, הייתי מוכנה לשלם עבור משהו שיקר לי. הייתי מוכנה לשלם אפילו אם לא הייתי כותבת פה והייתי רוצה להחזיק את האתר הזה חי. הוא מפלט מנטלי עצום להרבה אנשים שאני מכירה וגם לא מכירה.
זה מצחיק, כי בכלל לא תיכננתי להתחיל לכתוב פוסט כזה, או פוסט ארוך. אבל ככה זה ישראבלוג... כשאני נכנסת למסך העריכה אני לא יכולה לצאת ממנו. אני מתחילה לשפוך החוצה את כל מה שאני מרגישה וכל מה שאי אפשר לדבר איתו עם אנשים אחרים. ואם הייתי מליינית הייתי הולכת וחופרת בשכל לפסיכולוג, אבל אני לא. אז גם אם ישראבלוג לא עונה לי בחזרה אני עדיין אוהבת לומר כל מה שיש לי לומר.
זה תמיד נשאר המקום שלי לחזור אליו. ואני נורא מקווה שהוא גם יישאר... אבל אי אפשר לדעת מה תהיה הדרך מכאן, ונכון לעכשיו אני מניחה שמה שנשאר לעשות זה לגבות את הבלוג ולקוות לטוב... רק חבל שהאופציה של הגיבוי כמסמך וורד או ווטאבר שיש בצד של הבלוג לא עובדת לי ועכשיו אני צריכה לחזור 10 שנים אחורה ולעשות העתק הדבק לכל פוסט שאי פעם כתבתי! FUN.
שתהיה שבת שלום ואני אשכרה אעשה את כל רשימת ה 2 DO ליסט שלי לסופ"ש(!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
