משום מה חשבתי שעדיין אוגוסט, אבל לא

דווקא נחמד ספטמבר. חוץ מהפקקים בבוקר וזה שהחליפו לי את קו 49 בבוקר לאוטובוס מצ'וקמק וקטן יותר והכל רועש ומגעיל ולא רגוע ושקט כמו שהיה לי בחודשיים האחרונים... ):

אבל אח שלי פחות בבית, הוא הולך לישון לא ב 6 בבוקר. אבל בעיקר זה שהוא הולך לישון לפניי! אז הוא כבר לא הורס לי את החיים ואני אפילו יכולה להספיק להוריד קצת בין הזמן שהוא הולך לישון עד שאני מכבה מחשב (שזה אף פעם, רק אם אין לי ברירה...)

רציתי לכתוב כמה מילים על הסופ"ש.. אבל אין המון מה לומר

כל השבוע בקושי יש לי זמן לעשות משהו.. אני רצה בין העבודה לבית, או עבודה ושיעור ולבית.. ואין לי באמת כוח לעשות משהו אחר כך.. אני מגיעה ועושה מה שאני צריכה בבית והולכת להרגע בחדר..

בעבודה כל הזמן אני מדברת עם אנשים.. מהבוקר עד אחר הצהריים זה רק לשמוע אנשים באוזנייה הזאת שכבר אין לי כוח אליה.. ולפתור תקלות כמו רובוט, ולפעמים להיתקל באיזה רופא או מזכירה מטומטמים...

ואז בנסיעה הביתה בחלק הראשון שלה אני נוסעת עם שני אנשים מהצוות שלי, ובחלק השני של הנסיעה אני נדחסת בין מלא אנשים זקנים או דוסים, ויושבת ליד אישה ענקית שטכנית יושבת עליי...

אז אני מגיעה הביתה ולא בא לי לעשות כלום. ואז בסופ"ש אני רק רוצה את הזמן שלי עם עצמי ואת השקט הזה... אז אני רואה סדרות וכיף לי.. אבל אחר כך אני חושבת שחבל שלא יצאתי או עשיתי משהו עם חברים.. למרות שזה לא שלא נהנתי, היה לי מאוד כיף בסופ"ש ונחתי וצברתי כוחות ולא דיברתי כל היום ולא קדחו לי במוח... אבל בכל זאת אני צריכה חיי חברה כלשהם מחוץ לעבודה/בית...

והאמת? שכן יש לי מה לעשות. אם אני ארצה לעשות משהו כן יש לי עם מי. אז למה אני לא רוצה...? :\

בא לי חופשששששששששששש

בא לי חו"ל

בא לי איזו חופשה. או הפסקה כזאת מהשגרה של העבודה. אני עובדת שם כבר חצי שנה! וזה מרגיש לי כמו הישג ממש גדול כי.. טוב, לא שהיו לי הרבה עבודות אבל זה הזמן הכי ארוך שהייתי במקום עבודה, ואני גם לא רואה את עצמי עוזבת ממנו בקרוב כי זה לא שיש לי מקום טוב יותר להיות בו

אבל אני מרגישה גם ש.. כאילו.. אני לא אוהבת להישאר במקום אחד הרבה זמן. בא לי משהו חדש, אבל מצד שני אני לא אוהבת מקומות חדשים כי אתה צריך להוכיח את עצמך מההתחלה ולהסתגל מההתחלה וגם לא בטוח שיהיה טוב במקום אחר.

אני סתם מברברת, אני אוהבת את המקום עבודה שלי, סבבה לי שם, אני מרגישה שייכת ותורמת והכל, אבל אני מרגישה כאילו שקעתי למין שגרה משעממת כזאתי ואין לי שום מטרות שאני יכולה להסתכל עליהן

אני משוחררת כבר 8 חודשים (שזה קצת אבל גם הרבה) ולא עשיתי עדיין שום דבר. רק עכשיו חזרתי לכל הקטע של הנהיגה אבל זה רק מהחודש האחרון.. אז מה עשיתי כל כך הרבה זמן?

אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר שקשור ללימודים. אני גם לא יודעת בכלל מה אני רוצה ללמוד. זה מפחיד אותי שתמיד הייתי הילדה הזאת שכולם סמכו עליה שתצליח בהכל, ועכשיו אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה להצליח בו. אני גם מפחדת נגיד לבחור משהו ולטעות. מה זה לטעות בעצם? לגלות שזה לא מתאים לי אחרי שכבר התחלתי? להבין שזה לא מעניין אותי? שזה לא הכיוון שלי? שאין בזה הכנסה?

עעעעעעעעע. זה מחרפן אותי.

וגם אם נגיד אני לא מדברת על לימודים... אני כל כך מתקמצנת ומפחדת להוציא כסף שאני אפילו לא עושה את הדברים שרציתי לעשות, שאמרתי לעצמי שאני אקדיש את השנה הזאת שאני לא לומדת בה לדברים בשבילי. כמו צילום ותיאטרון ודיבוב וכאלה. אבל בינתיים אני לא עושה כלום, פשוט כלום. סתם יושבת ומתבאסת על עצמי שאני רוצה X Y Z  אבל לא עושה שום דבר כדי להשיג X Y Z.

אבל בגדול אני ממש לא מבואסת. אני דווקא די שמחה.. אני מרגישה חופשיה מאז שהשתחררתי וזה העיקר אני חושבת.

אני חופשיה לבחור מה אני רוצה ולא רוצה לעשות, אני לא חייבת שום דבר.. אני לא צריכה להילחץ ממבחנים או מחויבות שאם אני לא אעשה יהיה מי שיכעס ויעניש אותי על שלא עשיתי או לא צייתתי. הדבר הכי מחייב כרגע זה העבודה וגם זה לא חקוק באבן.

ואני מניחה שפשוט כיף לי עם ההרגשה הזאת שהחיים שלי בידיים שלי ושאני לא בצבא יותר. (עד כדי כך שנאתי את זה שם.. מסתבר :P )

קיצר... מסתבר שגם זה שאני מקלידה מפריע לאמא שלי, כמה מפתיע

אז התכוונתי לישון בכל מקרה... לילה טוב ושיהיה אחלה ספטמבר!