אין פה מה לקרוא

נשארתי במעונות במיוחד לכבוד הספר ולכבוד פגישה עם חברות (ככל שהזמן עובר אני מרגישה כמה אני זקוקה לחברות, כשהמגמה הקודמת בחיי, להתרחק מבנות ולפנות אל עבר המין הגברי כיצור המתאים לידידות, התהפכה כעת).

בהחלטה להיפגש אעמוד, אך הספר שוכב לו בתיקיה מאובקת והדד ליין שורץ בבריכה עמוקה, מתחמם תחת קרני השמש ומשמיע קולות תקתוק רועמים. בינתיים אני מעסיקה את עצמי באובססיה חדשה - צרפתית. קראתי בבלוג רנדומלי כלשהו המלצה ללמידת שפות בשיטת מישל תומס, בעקבות זאת קראתי עליו קצת בויקיפדיה והגעתי למסקנה שאם ברברה סטריינפורד יכולה - כך גם אני. חיטטתי קצת בטורנט, גיליתי מה מגוון השפות הניתנות ללמידה ובחרתי דיי סתם כך בצרפתית (אודרי טוטו, ג'ולייט בינוש). מאז, אני אובססיסית. הקלות בה ניתן להגיע לרמה של שיחת חולין איטית ומפגרת מפתיעה אותי כל פעם מחדש. גם הקולות המופתעים של התלמידים שלו בהקלטה, לאחר שהם מצליחים לזכור כיצד להזמין יין לבן (ג'ה וודרה און וויר דה וון בלאנ) משעשעת ומעודדת.

אז עכשיו אני משגעת את סביבותיי בנסיונות דיבור הצרפתית הכושלים שלי. בנוסף, אני מפרסמת סטאטוסים לא קשורים בעליל המייצגים את הידע הנרחב שרכשתי עד כה ומנסה למצוא שירי ילדים בצרפתית ביוטיוב בנושא הזמנת יין לבן ללא הצלחה מרובה.