אין פה מה לקרוא

פתאום, דיי משום מקום נפלה עלי פראנויה: מה, אני מפגרת?! למה אני חושפת על עצמי כל הרבה מידע באינטרנט?! בלוג, פייסבוק, אפילו מקושרים למען השם!

כל אדם שיתחשק לו לרצוח אותי לפתע או לפחות לסחוט אותי על כל הדברים הנוראיים שעשיתי בחיי (כמו למשל חתימה על חוזה עם השטן, כלומר הצבא, ל-6 שנים) יוכל לעשות זאת ללא הפרעה - לבדוק מה חשבתי, מה אכלתי, האם זחלה עלי נמלה ביום חמישי ב-12 וחצי בלילה בעודי צפונה במיטתי ועוררה בי עוד יותר פארנויה - הפעם קשורה בנמלים ארורות שמטפסות לי על כל המיטה .

הרי באינטרנט יש תמונות שלי ושל המשפחה שלי, קשרים עם חברים, עובדות מפה ועד הודעה חדשה (לא כולל משקל - שזה מידע מסווג אפילו לחבר). ניצול מידע שרק מחכה להתרחש. מזל שאנחנו לא חיים באיזו מדינה קומוניסטית שבה רק מחכים לציוץ כפירה שיצא מפיך (ע"ע ארץ הלידה שלי).

ובכן, מאחר ומתקפת הפראנויה התנפלה עלי, התחלתי למחוק בקדחתנות שמות אמיתיים ואף את שמי שלי ניסיתי להעלים (לא שהצליח לי במיוחד), שקלתי למחוק את הפייסבוק הממכר אותו אני מבקרת לפחות 547 פעמים ביום אם לא יותר (כי אני חסרת חיים במידה שלא תתואר אלא רק ע"י מספר כניסות מתועד לפייסבוק מדי יום ביומו ומספר הפעמים שאני עושה לו ולבלוג ריפרש) ואפילו את בלוגי הוותיק ששרד צונמי ואת נפילת התאומים (סתם. לא.) אך לא התקף פראנויה יחיד.

בסוף נרגעתי. ל-א ה-ו-ל-כ-י-ם ל-ה-ר-ו-ג א-ו-ת-י. אולי  אבל יהיה לכם, אותם אנשים חטטנים שמכירים אותי, הרבה יותר קשה למצוא אותי כעת! ~צחוק מטורף ולא קשור לעולם~ (תהיה - האם עם הגיל וכל תחלואיו, גם השפיות הולכת קאפוט?).

היום סיפרו לי על נשיקה אמיתית ראשונה.

אז קודם כל - מזל טוב. טוב שזה הגיע  כעת ניתן לפתוח בקריירת נשקנות מפוארת מלווה ביירור לתפארת (מדינת ישראל).

זה מזכיר לי את הנשיקה הראשונה שלי...

~המסך מתערפל ומטשטש~

איכס! כמה רטיבות!

~המסך חוזר מהר למצבו הקודם~

טוב, אז הנשיקה הראשונה שלי לא הייתה כ"כ מושלמת ומדהימה כמו שקראתי, שמעתי, ציפיתי ורציתי.

לא שקיעה מדהימה על חוץ הים או לפחות ירח מלא, לא כינורות וזיקוקים ולא סחרור חושים מלווה בתשוקה בלתי נשלטת.

בסך הכל נשיקה רטובה עם הרבה לשון (שבאה לי לגמרי בהפתעה) ליד שלולית מאחורי בית הספר למוזיקה.

טוב, אולי רעדו לי קצת הרגליים אחר-כך.

זה היה בכיתה י' (נו, "פרחתי" מאוחר. עם התבגרותי הפכתי לקוץ ממש חמוד). עם בחור שהפך לחבר למשך חודש וחשב שהוא אוהב אותי ואני אותו. רומנטי ביותר.

אני מחפשת איפה לתקוע את העובדה שהיה לו עגיל בלשון. האמת שזה סתם הפריע ופעם אחת ביקשתי ממנו להוריד אותו בזמן אחת ההתמזמזויות, שארכה בדיעבד 6 שעות וכך נסתם לו החור והגולל.

רציתי להתלונן על כך שמאז שחזרתי הבייתה אני זוללת ללא הפסקה והכר. אני באקסטזת אוכל! במיוחד בהתחשב בעובדה שבכדי לפנק עצמי במעונות במשהו מתוק, הייתי פותחת יוגורט יופלה בטעם אפרסק. זה בערך כל מה שהיה לי במקרר! בלי הגזמה! (טוב, עם הגזמה. הרי יש לי אמא רוסיה ודאגנית).

אז עכשיו כשאני בבית ויש לי את כל השפע הנהדר הזה - עוגיות, שוקו יוטבתה, גלידת וניל ועוגיות עם סירופ שוקולד מעל, לחם טרי(!!!) ואמא וסבתא מודאגות שהחליטו שניסיתי להרעיב את עצמי במעונות וכעת יש לפצות על כך ובאופן האלים ביותר, הפכתי למכונת אכילה שמתקיימת בעיקר על צ'יריוס, גלידה ושניצלים.

והמשקל כמובן לא משקר

האמת, שכך הופרכה לה התיאוריה שלי שדגלה בכך שאם אני לא עושה ספורט - אני צריכה לשמור על מה שאני אוכלת ואם אני עושה ספורט באופן קבוע, אני לא צריכה לשמור על מה שאני אוכלת. הרי אני הולכת לפחות 4 פעמים בשבוע לבריכה ומנסה לחזור לכושר שאבד לפני עשור בערך (וכן, אני יודעת שעוד יש לי חלב אם על השפה) - שזה אומר, 30 בריכות בחתירה עם פוטנציאל לטביעה בערך כל בריכה ועצירה להסדרת הנשימה.

אגב, התכנון לנסוע לבריכה באופניים לא התבצע שכן אנוכי עצלנית כידוע, אבל עכשיו כשאחי חזר הבייתה לאחר היעדרות של שבועיים אפסיק לתרץ לעצמי ש"לאמא לא יהיה נעים ללכת לבריכה לבד".

בכל מקרה, אני צריכה לחזור לתכנון המקורי של נסיעה מוקדם בבוקר לבריכה באופניים ולהוסיף לכך גם שליטה עצמית בכל הקשור לגלידות (ומזל שהיא נגמרה היום. כן, תוך שבוע. לבדי.) והמון סלטים.

עוד פחות משבוע מתחיל סימסטר קיץ... מוזר... לפחות נחתי.

מה שכן, עוד שלושה ימים יש לי מועד ב' בסטטיסטיקה לאחר מועד א' כושל ביותר (אפשר להשתמש שוב בתירוץ הקלוש ש-70% נכשלו ביחד איתי?) ואני לגמריי לא מוכנה. מה יהיה איתי?

וכעת למיטה מלאת הנמלים שלי להתייחדות מגרדת.

(השעה 2:16)

סקסי מאמא. אכן.

מיה טיילור