חפירה קצרה ביותר: לפני בערך שניה הרגשתי חרא, רגשות הרחמים העצמיים הקיפו אותי מכל עבר. "תקציר" רגשותיי: אין לי עם מי לדבר ולפטפט, אין לי חברים טובים ונגישים (מלבד בנות הדודות), איבדתי את החבר הכי טוב שלי, אני בודדה וגלמודה, קשה לי בלימודים, בבית מטביעים אותי בעודף כיסוי בצמר גפן, עוקבים אחרי ומתעניינים ומחטטים יותר מדי, רבתי עם אימי בגלל זה, החיים שלי לא מעניינים...
ואז התיישבתי לי במרפסת, רוח קרירה נשבה וכמה כוכבים שהסתננו מבעד לאורות העיר האירו מעל ראשי. מולי ישבה סבתי ואני התחלתי לשפוך באוזניה ברוסית עילגת ביותר את צרותיי. סבתא שלי לרוב לא מבינה אותי ואנחנו מעבירות הרבה מהשיחות שלנו בויכוחים, אבל דווקא בגלל שקשה לה להבין אותי ואת השפה, יכולתי להוציא החוצה כל מני אמיתות מציקות שיושבות בתת המודע שלי וגורמות לי להרגיש מאוד חסרת מנוחה.
עכשיו כמו רווח לי מעט.
הגעתי למסקנה שאני מלאה ברגשות רחמים מיותרים כלפי עצמי וששכחתי מה זה לעבוד קשה ולסבול. אני היא זו שמכסה עצמי בצמר גפן ומגנה עלי מכל דבר שעלול לגרום לי להתאמץ ולו מעט.
מספיק עם הפינוק. מספיק עם היללנות. קדימה לעבודה!
קריסטל ריין.
נו, ילדודס, התעגעתם לתמונות הגוף הנשי והעגלגל?
אני חייבת לציין (מי יעצור אותי?) שבעיני התמונה הנ"ל הנה סקסית.
לילה טוב. בשבילי ללכת לישון ב-1 בלילה זה כבר מוקדם מסתבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
