ראיתי איזו הרצאה חמודה ב-TED על "הדרך לאושר" או משהו בסגנון. המרצה דיבר על כך שדרך החשיבה של האנשים במרדף אל האושר היא כזו - ככל שאעבוד יותר, אצליח יותר. ככל שאצליח יותר, אהיה מאושר יותר.
הבעיה היא, כפי שהוא טוען, שאנשים לא מבינים שזה עובד בכלל להיפך! ככל שאהיה מאושר יותר, אעבוד בצורה מוצלחת יותר ועל כן אהיה מצליח יותר. זוהי בערך תמצית דבריו.
הוא טוען גם שתפיסת המצויינות שלנו, תפיסת הטוב לעומת הרע בעולם היא מעוותת בתוצאה מחשיפה אינטנסיבית לידיעות שליליות, מחשבות שליליות, מציאות שלילית. התפיסה שלנו לגבי "ממוצע" לעומת "מצטיין" גם היא מעוותת, מפני שאנחנו מאדירים את הממוצע ומחשיבים את המצטיין לסטיית התקן, במקום לשאוף כולנו כחברה להאדיר מצויינות.
אבל אני רוצה לחזור לנושא העבודה.
נכון לרגע כתיבת מילים אילו - לא טוב לי בעבודה.
אני מנסה להוכיח את עצמי, אני נשארת עד שעות מאוחרות. אני לא אוכלת ארוחת בוקר, אני לא הולכת לחד"כ, אני לא לומדת על נושאים מעניינים, אני לא משקיעה בעצמי. אולי, אם אעשה את כל אילו אהנה יותר וכתוצאה מכך אצליח יותר בעבודתי.
דבר נוסף (שכלול בהרצאה ההיא), אני חושבת המון מחשבות שליליות ומלחיצות: "מה אם לא אצליח?", "מה אם אכשל?", "האם אחרים מאוכזבים ממני?", "אני לא לומדת מספיק", "אני לא נכנסת לעניינים מספיק מהר" ועוד ועוד.
כפתרון לכל השליליות שאנחנו קולטים, המרצה נתן דרכים קטנות לפיתוח ראיה חיובית. עכשיו, שלא תחשבו שאני איזו קוראת-ספרי-עזרה-עצמית-מושבעת-שלוקחת-את-עצמה-ברצינות-יתרה. אני לא אחת כזו. אבל במקרה אני במצוקה נפשית וההרצאה הספציפית הזו הייתה נורא משובבת נפש (בזכות המרצה החביב והפטפטן) וגם רלוונטית מאוד.
בכל אופן, כפתרון לכ-ל בעיותיי (עכשיו אני סתם צינית), עלי לחשוב חיובי. דיי להלחצה העצמית, דיי למחשבות שאני לא טובה מספיק ושהכישלון מחכה לי מעבר לפינה. עלי לחיות כאן ועכשיו ולהנות מכך. (פתאום קלטתי שמדבריי ניתן לחשוב שאני פסימיסטית נוראית, כשבעצם אני מחשיבה עצמי כאופטימיסטית שהמילה "יהיה בסיידר" שגורה על לשונה).
אני מצויינת. אני חכמה, חביבה, שפיצית עולם ותותחית על. עכשיו עלי רק להוכיח זאת וגם זה יבוא.
אני מרגישה שהתבגרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
