אין פה מה לקרוא

אני סגורה על עצמי. סוף כל סוף אני סגורה על עצמי.
התוודאתי בקול רם על פחדי וחששותיי בפני אדם שלא שמע עליהם לפני כן וידעתי לענות בעצמי את כל התשובות המרגיעות והנכונות.
העולם הזה לא יהיה משעמם ומדכא, צבוע אפור. לא אתפשר ולא אסבול עד עולם, כפי שאני חוששת, כי... יש לי תוכנית!

העיקר שתהיה לי המוטיבציה והאמונה שכן אמצא את הנישה שלי בכל הנעשה בעולמינו. אני לא צריכה להרגיש שאני צריכה להוכיח את עצמי בפני אף אחד חוץ מאשר בפני עצמי... זמן רב מדי הרגשתי שאני במקום נמוך מדי יחסית לידענים שהפוזה אופפת אותם יותר מכל.
אני חושבת שאני נותנת לחיים להוביל אותי למקום הנכון עבורי וגם זו בחירה.
לא אקום פתאום ואשנה את כל מהלך חיי רק מפני שיש לי חששות וחוסר אמונה עצמית. אעמוד בפני אותם חששות, אתגבר על הקושי ואמשיך בדרך הנכונה. אגדל ואפרח... בסופו של דבר, הרצונות הגדולים שלי יתממשו בזכותי ולא בזכות מקצועי. יש לי הרבה דברים לעבוד עליהם, אבל אם אצליח אוכל למצוא עצמי מסופקת מהחיים ברמות גבוהות בהרבה.
גם צריך להפסיק לפחד מטודו ליסטס.
ולהתחיל לתכנן את הטיול לתאילנד

הזמן רץ. או שלא. או שכן... תלוי איך מסתכלים.

אני חיה מסופ"ש לסופ"ש ובאמצע דיי סובלת.

האמצע דחוס לו בסטאז' ולימודים וכרגע אני במצב מיואש לגביי שניהם.

אני רוצה למצוא במה אני טובה ומה עושה לי טוב, כי אני לא שם (מבחינה מקצועית).

אני צריכה סטירה חזקה שתאפס אותי, שתכייל אותי, שתגרום לי להבין מה חשוב באמת.

אנשים מכירים אותי בצורה מסויימת, במצב הנוכחי הקיים ולא יהיו מסוגלים להכיל שום מצב אחר ואני לא רוצה לאכזב אותם, לאבד אותם.

מי אני? מה אני?

אני צריכה לנקות את הראש מכל ההבלים שהצטברו בו.

יש לי דרך חיים שתגרום לי לאושר ברוב האפיקים ושביעות רצון יחסית בשאר, אך אני עדיין רוצה יותר עמוק בפנים ולא מרגישה שאני יכולה לקבל את זה בזמן הקרוב.

אני מחכה בקוצר רוח לשנות כבר את מהלך העניינים ואת גורלי. אבל איך?

למה אני תקועה בגיל 22?

למה אני זומבי מהנהן?

למה מלווה אותי תמידית ההרגשה שההתפשרות היא כאן ועכשיו? שאני מקיפה עצמי באנשים שאינני מחבבת ושאני עלולה לאכזב את כל אותם האנשים שחשובים לי יותר מכל?

לאן ברחו כל הכוחות והמוטיבציה?

מה אני רוצה אם כך?

אין לי תשובות.

ולא יהיו.

כי אני לא אמיצה.