(הבהרה לא רלוונטית: הפוסט הזה לא יהיה המשך ופירוט של מה שהבטחתי בפוסט הקודם)

אז אני יושבת לי בספריה, קוראת פוסטים, כותבת פוסט, עושה עוד כל מיני שטויות, והכל במקום להתכונן למבחן בתנ"ך שיש לי מחר ולעשות שיעורי בית בנחום (כלומר, מתמטיקה, וליתר דיוק- אינטגרלים מסויימים ובלתי מסויימים, לוגריתמים, פונקציות מעריכיות ולוגריתמיות, ועוד כל מיני דברים שאני בכל מקרה לא מבינה).

שמתי לק שחור על ציפורני הידיים- סגולה מיוחדת נגד כסיסת ציפורניים. נקווה שזה יעזור. מה שכן- מסתבר שאני לא יודעת לשים לק. עד עכשיו יש שכבה לא דקה במיוחד של לק גם מסביב לכל ציפורן.

עוד משהו- אני לא מכירה את כל הקיצורים של המקלדת. היום למדתי בערך שלושה חדשים. אני בכל מקרה לא זוכרת אותם במיוחד. לא משנה.

הרגע התברר לי שאת אחד מהקיצורים מהקו המפריד הקודם כבר לימדו אותי בשנה שעברה, ואני לא זוכרת את זה. אמאלה, אני סנילית. אופס, כבר ידעתי את זה. לא נורא, אני בכל מקרה לא אזכור את זה בעוד כמה דקות.

האם אני בן אדם טוב? שאלה. לא יודעת.

ואם גם אתם, כמו שמעון, תוהים למה קשור הדבר הזה שמעל הקו המפריד הקודם, אז רק שתדעו שזה לא קשור. למה? לא יודעת.

עוד קו מפריד. אני בדרך לשבור שיאים.

איזה כיף, קוים מפרידים. אני סתם מנסה להוסיף עוד כמה, זה לא באמת קשור או רלוונטי.

ואני מניחה שזה גם לא באמת מעניין.

תהייה: כמה אנשים באמת טרחו וקראו את זה עד לכאן?

אתם רשאים לעזור לי עם הספירה (אהמאהמתגובותאהמאהמ).

11 קוים מפרידים. וואו. נדמה לי שזה השיא הקודם שלי.

האם שחור זה דרך חיים?

האם העובדה שגם 'שחור' וגם 'לבן' הם 1 בגימטריה מצביעה על משהו?

האם באמת אי אפשר להתקיים בלי שאלות קיומיות?

האם אני משעממת? טוב, זאת שאלה רטורית. אפילו אל תנסו לענות.

16 קוים מפרידים. זה שיא חדש. אוקיי אוקיי, אין לי חיים. תהרגו אותי. אבל כן יש לי מבחן בתנ"ך מחר, אז אני הולכת לבדוק מה החומר למבחן. ביי.