אכן, סוף סוף הצלחתי. ותודה לכל מי שעזר לי להגיע עד לכאן. אני כבר אודה לכולם באופן אישי.

נדמה לי שהיום סוף סוף אמא שלי סיימה את התזה לסיום התואר השני שלה. כלומר, אין יותר הקלדות של עמודים אינסופיים שמלאים ב... אני כבר לא זוכרת אפילו מה אמא שלי הכתיבה כל הזמן. אני רק זוכרת שזה כלל שימוש בספרים שהצליחו למלא ביבליוגרפיה של לפחות שישה עמודים. לא משנה, אני מקווה שזה נגמר. אני לא אוהבת עבודות אוניברסיטה.

אתמול ראיתי את הסרט "אני, רובוט", ומצטערת על האכזריות וחוסר הרגישות, אבל אני לא מבינה למה היה סוף טוב. כולם היו צריכים למות בסוף! ככה הסרט היה צריך להיגמר! בדיוק כמו "אפקט הפרפר"- גם שם כולם היו צריכים למות בסוף. יש סרטים שצריכים להיגמר ככה. מה שאומר שאני צריכה לראות את גרסת הבמאי של "אפקט הפרפר" ולקרוא את הספר של אסימוב שעל פיו עשו את הסרט. אני רק רוצה לראות מה היה המקור של העיוות הנוראי שראיתי. זה מוזר עד כמה שסוף של סרט יכול לשנות לגמרי את הדיעה על הסרט. שני הסרטים שהוזכרו מקודם הם סרטים מצויינים, עד הדקות האחרונות שלהם שהורסות אותם לגמרי. לא משנה. כרגיל, לא משנה.

טוב, נמאס לי לכתוב. כפי ש gunner yuna כתב בתגובה שלו לפוסט הקודם שלי- הפוסטים שלי מתמקדים בפס מאוד מצומצם של נושאים. אני רק מקווה שהבלוג הזה הוא לא כל החיים שלי (למרות שהוא ממש חמוד וכתום).

יום נחמד שיהיה לכם, אנשים יקרים. אני הולכת לזלול עוד קצת שוקולד (למרות שבאופן תיאורטי אני אמורה להיות בדיאטה. אבל רק באופן תיאורטי).

אוהבת,

magesch