שם יש סולם קטן שתלוי על קיר הבניין. הוא מוביל לגג. הבניין גבוה, ומהגג אפשר להשקיף על כל העיר. אפילו האוויר שם יחסית נקי. אפשר לנשום נשימות עמוקות, ולהסתכן הרבה פחות מאשר על הקרקע.במשך רוב הזמן הקומות העליונות של הבניין ריקות מאדם. אפשר לעמוד שם ולהירגע, אפשר לצרוח הכי חזק שיכולים- ואף אחד לא ישמע. אפשר לדבר אל עצמכם ולומר את הסודות הכי כמוסים. אפשר ללכת אל קצה הגג ולהתבונן מטה, אל האנשים והמכוניות הקטנטנים. נחמד שם.

אך צריך להיזהר מדבר אחד- הפיתוי. הפיתוי לקפוץ משם למטה כה גדול, ואפילו הסטטיסטיקות מראות על כך- רוב האנשים שהתאבדו בעיר הזאת נמצאו מוטלים, ללא רוח חיים, לרגלי הבניין. איש לא ראה אותם קופצים.

צריך להילחם בדחף וברצון לקחת את מלוא השליטה על החיים ועל המוות שלכם. צריך לזכור את האנשים שייפגעו מכך. צריך לזכור את האנשים שאוהבים אתכם, ושאתם אוהבים. צריך לזכור את כל הדברים הטובים בחיים, ויש הרבה כאלה. צריך לרצות להמשיך להתקיים, וצריך לרצות להבין את משמעות הקיום, ובשביל זה צריך להמשיך להתקיים. בסופו של דבר, תנשמו נשימה עמוקה נוספת, תחייכו אל עצמכם, ותרדו בחזרה בסולם.

מקווה שנהניתם.

אוהבת,

magesch