בהחלט. אתמול היה לי יום הולדת. עכשיו אני בת 16 ועוד 1, או כפי ששמעון ביקש- בת 15 ועוד 2.

היה ממש כיף ביומולדת שלי ובימים שלפני. ביום שישי בחצות עשו לי מסיבת הפתעה, וזה היה ממש מגניב. ושוב תודה לכל מי שארגן ובא :). והמתנות? נפלאות. הביאו לי שלושה מפתחות לא משוכפלים (בלי שפיצים וכאלה, אי אפשר, לפחות כרגע, לפתוח איתם שום דבר), ועל כל מפתח מצויירים דברים. על אחד היו מצויירות הרבה פרות משה רבנו, על אחד הרבה חמניות, ועל השלישי היו מצויירים דברים ירוקים כלשהם, לא זוכרת מה בדיוק. המפתח עם החמניות היה תלוי על שרשרת עם חרוזים, וזה ממש מגניב. עכשיו יש לי שרשרת עם מפתח, כמו זאת מהסיפור שלי עם המפתחות (וכן, אני עוד אפרסם אותו יום אחד, ברגע שיהיה לי כוח להקליד אותו). והביאו לי גם שעוני חול! כן כן, הביאו לי מפתחות ושעוני חול! הו, האובססיות... שני שעוני חול מחוברים במעמד אחד, אחד עם חול לבן ואחד עם חול כחול, ושעון החול השלישי במעמד נפרד, ובתחתית המעמד (או לחלופין- בחלק העליון שלו) חרוט "נושמת בקצב המפתחות הנופלים". וזה השם של אותו סיפור, הסיפור על זאת עם המפתחות. וזה ממש מגניב. אני אוהבת את החברים שלי.

ביום שבת בצהריים באו לבקר אותי! זאת היתה הפעם הראשונה מתחילת שנה שעברה שבאו לבקר אותי בפנימיה. אמא שלי באה, ואחי הקטן והמתוק, ודודה שלי אביבה והכלב שלה, ודודה שלי אסתר ושני הבנים הקטנים שלה- אור וגיל. אסתר קנתה לי ליומולדת מכנסיים וחולצה (לבנים עם פסים ורודים בצדדים. ואני הולכת ללבוש את זה!) והיא הביאה לי גם שמלה שלבה לכבוד הנשף שיהיה עוד כמה שבועות. וכמובן שהביאו לי גם לא מעט אוכל, ומן הסתם- הכל נגמר כבר אתמול, על ידי בנות החדר שלי ואני. ואתמול, ביומולדת שלי, הייתי חולה. וגם היום אני חולה. כל שנה ביומולדת שלי אני חולה. בשנה הבאה אני אטפל בעצמי טוב טוב בחורף. עוד לא היתה אפילו שנה אחת שביומולדת שלי לא הייתי חולה. בשנה הבאה אני מתכוונת לשבור את המסורת.

טוב, יהיה בסדר. ועכשיו, כיאה לכל בלוגר, תראו משהו: