"ולמה הוא רוצה אותי בכלל - זה כבר עניין שלו, ולדעתי, עדיף לכם לא לדעת. זה לא נועד לאוזניים התמימות והרגישות שלכם."

המשפט הזה נכתב על שמעון, בפוסט שהופיע בבלוג שלי, כלומר הבלוג הזה, ב 21.7.2004. ולמי שלא יודע את זה, באותו זמן עדיין הייתי חברה של גלאון, ושמעון ואני נהיינו חברים רק כמה חודשים לאחר מכן. וכמובן, איך אפשר בלי קישור לפוסט ההוא (למרות שלמען האמת, לא מדובר בפוסט מעניין כל כך).

עיון קליל בבלוג שלי העלה את המשפט הזה. לא משנה.

אם זאת לא הפעם הראשונה שאתם קוראים בבלוג הזה, בוודאי שמתם לב שהוא עבר מספר שינויים. תמונה חדשה בכותרת, צבעים חדשים, ותמונות חדשות בכותרות של הרשימות. כבר הודעתי, לפני שני פוסטים בערך, שהוא עומד לעבור רפורמה. אוקיי, הוא עבר רפורמה. הוא כבר לא כתום.

התעוררתי היום בארבע בצהריים, ביום שלישי התעוררתי בשש בצהריים, והסיבה היחידה שאתמול קמתי לפני אחת בצהריים היא שהייתה לי בדיקת דם בשמונה וחצי לפנות בוקר. חזרנו לשעון חופש.

הפעם, כהמשך למסורת העצות הלא-כל-כך-מועילות שאני מייעצת בבלוג הזה-

כיצד לגלות שכלב שמצאתם ברחוב והחלטתם לאמץ הוא עדיין גור.

א. הוא מלא מרץ ומאוד אוהב להשתולל.

ב. הוא לא אוהב אוכל שמיועד לכלבים בוגרים (למרות שכבר קניתם כמה קילוגרמים מהאוכל הזה).

ג. יש לו מבנה ראש של גור: עיניים גדולות ביחס לראש, אף קצר יחסית וכו'.

ד. הוא אוהב לכרסם בגדים ונעליים.

(ותודה לבוני, כלבתי היקרה, שעזרה לי באיסוף שלל העצות הנ"ל)

אין לי שום דבר מעניין נוסף לכתוב, חוץ מאשר שמסתבר שהדאגתי כמה אנשים עם מה שכתבתי בפוסט הקודם. תודה לכולכם על הדאגה. והכל בסדר, למי ששואל. באמת שהכל בסדר.