we would have a long conversation.

זה משפט שבן דוד של שמעון אמר לו, ושמעון אמר לי, ומאז הוא היה תקוע לי כהודעת אוויי באייסיקיו יותר מדי זמן. לדעתי זה די טיפשי. אם נשיקה היתה מילה אז היא הייתה מאוייתת כך: נ.ש.י.ק.ה. או באנגלית: K.I.S.S. והבעיה היחידה היא שנשיקה היא כן מילה. לא משנה, סתם חשתי צורך לכתוב את זה.

צומי המליטה שלושה גורים ביום שבת לפני שבועיים. הם מתוקים, והיא החתולה הכי חמודה בעולם (והכי צומי), ובוני עדיין אצלנו. כלומר, כרגע יש בבית שלי כלבה (שעדיין אוהבת לכרסם בגדים, נעליים, כיסאות, ודברים שונים מפלסטיק), וחתולה ושלושת גוריה המתוקים. אני אוהבת חיות.

עברתי מבדקי צוות אוויר!

עברתי מבדקי צוות אוויר!

אני בדרך הנכונה לקורס טיס... עכשיו נותרו רק עוד כמה מבדקים נוספים. יום אחד אני עוד אהיה טייסת... בטח.

לפני חודש בערך הראו לנו בבית הספר את הסרט 'הדוויג והשארית העצבנית' (Hedwig and the angry inch). סרט ממש טוב. באמת. והשירים שמופיעים בו פשוט מעולים. השיר the origin of love התנגן לי בראש מרגע שראיתי את הסרט עד לפני כמה ימים. שיר טוב. סרט מעולה. תראו.

הגעתי למסקנה שאני ממש אוהבת מתכונות ובגרויות בחשבים. גם מקבלים יום חופש יום לפני כל מתכונת ובגרות וביום של המתכונת או הבגרות, וגם לא צריך להיבחן על זה. בשביל זה אנשים אחרים לומדים מחשבים, ואני לא. כמה טוב להיות חלק ממיעוט...

יום שני ויום שלישי האחרונים היו מאוד.. אממ.. נחמדים.

ביום שני בצהריים יונתן ואני נסענו לכותל המערבי. אני התלבשתי בבגדים שלא היו מביישים דוסית ממוצעת, וזה היה די מגניב. ג'ניפר, המורה לאנגלית, הסיעה אותנו לשם, ובדרך גם היתה לנו שיחה מאוד נחמדה. הגענו לכותל, התפצלנו (אתם יודעים, אזור גברים ואזור נשים), וקבענו שבעוד עשרים דקות ניפגש מחוץ לרחבות הכותל. נכנסתי אל רחבת הנשים ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. למרות שגדלתי בבית מסורתי, בערך, מעולם לא התפללתי (מלבד חלק מהתפילות של יום כיפור) ובאמת לא ידעתי מה אני אמורה לעשות במשך עשרים דקות ליד מקום כל כך חשוב ליהודים. היו שם ספרי תהילים וסידורים, אז החלטתי לנסות. לקחתי ספר תהילים, וראיתי שהוא מחולק לפי ימים. פתחתי את הספר במקום שבו היה כתוב 'תפילות ליום שני' (כי זה היה יום שני), והתחלתי לקרוא. ספר תהילים הוא באמת ספר יפה. לאחר מכן יונתן ואני הלכנו לטיול קטנטן בסמטאות שליד הכותל, וזה היה די נחמד. ירושליים היא עיר יפה. יונתן לקח מונית בחזרה לבית הספר, ואני לקחתי אוטובוס לתחנה המרכזית, כדי להגיע הביתה (כי יום למחרת היו לי מבדקי צוות אוויר). האוטובוס נתקל בפקקים רבים, ובינתיים הייתה לי הזדמנות להתבונן באנשים שהיו שם ובהתנהגות שלהם. אני מתחילה לחשוב שאני צריכה להיות סוציולוגית. הייתה שם אישה אחת, רוסיה על פי המבטא, שכל הזמן אמרה 'שתזכו למצוות', 'הכל מאלוהים' וכו. וכשאני אומרת כל הזמן, אני מתכוונת שבין כל שתי מילים היא הכניסה את אחד מהביטויים שציינתי או ביטוי דומה.  זה היה קצת מוגזם, אבל אז היא התחילה להסביר לנוסעת אחרת באוטובוס מה הקטע של זה. לא ממש הקשבתי להסבר (בעיקר בגלל שעמדתי וניסיתי לא ליפול ונזהרתי שהכינור שלי לא ייפול), אבל אני מניחה שהייתה סיבה לביטויים המרובים האלה. סוף סוף התפנה מקום ישיבה, וישבתי ליד איש אחד, די זקן, ששאל אם הכלי שאני מחזיקה ביד הוא כינור, ואז סיפר לי על הבן שלו שניגן פעם בכינור. אנשים תמיד שואלים אם זה כינור. הם לא יכולים לזהות לבד. פעם הייתי חושבת שזה די מוזר, אבל מצד שני, אני מנגנת בכינור רוב החיים שלי. מבחינתי זה דבר מובן מאליו. ובשביל אנשים אחרים זה לא. בתחנה המרכזית פגשתי אישה אחת שאספה כסף לצדקה בשביל משפחה במצוקה, והיה לה אישור מרב כלשהו לעשות את זה. דיברנו לא מעט, וזה היה נחמד לפגוש אישה שמתרימה כסף בשם הדת ובאהבה, ולא למען בצע כסף. למזלי יוצא אוטובוס מירושליים לתל אביב כל רבע שעה, אבל בגלל אותה אישה התעכבתי ולקחתי אוטובוס שהגיע לתל אביב בדיוק בזמן כדי לפספס בשלוש דקות את הרכבת לעכו. הייתי צריכה לחכות בתחנת הרכבת שעה עד לרכבת הבאה, והגעתי לעכו בעשר בערב. בכל אופן, באוטובוס לתל אביב ישב לידי מישהו שדיבר הרבה בטלפון הסלולרי שלו באנגלית ארה"בית. כהוא סיים לדבר, הוא שאל את השאלה המוכרת:"תגידי, זה כינור?" מסתבר שהשם שלו הוא דוד, הוא בארץ שנה וחצי והעברית שלו די עילגת, ולמרות שאני יודעת לדבר אנגלית הוא העדיף שהשיחה תהיה בעברית, כדי לשפר את העברית שלו. הוא היה נחמד, ומעופף במקצת. כפי שכבר כתבתי, הגעתי לתחנת הרכבת בתל אביב באיחור של שלוש דקות ביחס למה שתכננתי, וכשסוף סוף עליתי על הרכבת, זה היה אחרי שש שעות שבהן הייתי מחוץ לפנימיה ועל הרגליים. כיוונתי את השעון המעורר בפלאפון שיצלצל קצת לפני שאני אגיע לעכו, ונרדמתי. כשהתעוררתי, שמתי לב שבמושבים שמסביבי התחלפו האנשים, וכל מי שישב במושבים שלידי הסתכל עליי. 'התלבטנו אם להעיר אותך או לא, ישנת כל כך טוב, אבל חשבנו שאולי תפספסי את התחנה שלך'. אמרתי להם שכיוונתי שעון מעורר, וחזרתי לישון. בפעם הבאה שהתעוררתי, שוב התחלפו הנוסעים (ככה זה כשיורדים בתחנה לפני האחרונה) והגעתי הביתה. אמא שלי לא הבינה מה הקטע של המראה הדוסי, וקצת כעסה שחזרתי כל כך מאוחר. אבל לא משנה, הלכתי לישון. ביום שלישי בבוקר נסעתי לחיפה, ללשכת הגיוס, למבדקי צוות אוויר, והגעתי ארבעים וחמש דקות לפני הזמן. בזמן הזה ביליתי בדיבורים עם ויקי, מישהי מחיפה שפגשתי שם ואיכשהו התחלנו לדבר אחת עם השניה. בשלוש וחצי יצאתי מלשכת הגיוס, ובחמש הייתי אמורה להיות בחזרה עם התזמורת בירושליים. בואו רק נאמר שאף אחד בחיפה לא יודע לכוון כמו שצריך ולהסביר את הדרך, ובשעה חמש אמא שלי כבר הגיעה לחיפה כדי לקחת אותי הביתה. כן, אני ילדה קטנה שהלכה לאיבוד בעיר הגדולה ואז התקשרה לאמא שלה להגיד שהיא רוצה הביתה...

אבל בסופו של דבר, היו לי יומיים כיפיים של נסיעות ממקום למקום ופגישת אנשים חדשים. היה נחמד.

בערב יום העצמאות יצאתי עם חיים, אחי, למרכז העיר בעכו, שם חיכינו למתן, חבר משותף שלנו, כדי להסתובב שם קצת. בזמן שחיכינו לו פגשנו הרבה הורים של ילדים שלמדו איתנו בחטיבה בעכו, אבל לא פגשנו כמעט אף אחד מהילדים האלה. רק הורים. מתן הגיע, ואז הלכנו לפגוש חבר שלו, איציק. ארבעתנו הסתובבנו קצת ברחובות במרכז העיר, פגשנו עוד הורים, וראינו המון המו זיקוקים מגניבים שהמטירו חלקי משהואים על האנשים בקהל. ראינו גם כמה כאלה מכוכב נולד שרים על הבמה וגם מאיה בוסקילה הגיעה, אבל אז כבר הלכנו כי נמאס לנו. איכשהו איציק ואני התחלנו לדבר, והיה נחמד. הלכנו ארבעתנו לאיזשהו מקום ושם הזמנו פיצה (ונראה לי שהפיצה הזאת, למרות שהיא היתה בסדר, הספיקה לי לכמה חודשים הקרובים. אני לא מאלה שאוהבים פיצה), ואז הלכנו ללוות את איציק לבית שלו. בדרך התחלנו לדבר על ההבדלים ביני לבין חיים בנוגע לבחירת החברים שלנו והיחס אליהם, ובשלב מסויים איציק אמר לי מה שג'ניפר (המורה לאנגלית) אומרת לי כל הזמן- אני עושה רושם ראשוני מצויין על אנשים. כשג'ניפר אומרת את זה זה תמיד נשמע לי שלילי משום מה, ונחמד לשמוע את זה פעם אחת בהקשר חיובי. לא משנה.

בקיצור, היה לי נחמד, ומוזר, ואני בדיוק סיימתי את העבודה ההיא בתנ"ך שכתבתי עליה באחד מהפוסטים הקודמים, ואני יותר מדי מטושטשת. מאוחר. לילה טוב לכולכם.