החלטתי שהגיע הזמן לעדכן, אבל זה בעיקר בגלל שאני בספריה מול מחשב ושמעון לידי יושב ומעדכן גם.

ובכל אופן, הלימודים התחילו, כבר שבועיים שאני מוצפת בהמון דברים שאין לי זמן לעשות, הספקתי לצלם שני ספרים ממש גדולים בשביל עבודת הגמר שלי, אותם שני ספרים מהפוסט הקודם (וזה אומר שבסך הכל יש לי 6 ספים לעבודת הגמר), פספסתי שעת אפס אחת עם בת שבע מתוך שתיים שהיו לי עד עכשיו (ואיחרתי לשנייה), איחרתי גם לכורלים (ובגלל כל אלה בת שבע כעסה עליי...), שכחתי להגיש עבודה בתנ"ך שסיימתי לכתוב לפני ארבעה חודשים, פספסתי שניים מתוך שלושה שיעורי אזרחות שהיו עד עכשיו (כך שאין לי מושג מה אנחנו לומדים)...

ומחר נוסעים לפולין. כלומר, בעוד פחות משש שעות. וכמובן- לא סיימתי לארוז. במקום זה אני יושבת וכותבת את הפוסט הזה.

היתה לי היום שיחה, אממ... מוזרה, עם איתי. בעצם לא מוזרה, אבל לא יודעת להגדיר. לא משנה.

קיבלתי זימון לתלפיות!

עכשיו רק צריך לשלוח להם כל מיני שטויות שהם ביקשו, ואולי אני אפילו אתקבל לשם. הלוואי.

הייתי בבית של בת שבע ביחד עם אינה. וזה, כמובן, חלומו של כל מוזיקאי. כן, בטח.

חוסר הסדר נובע מחוסר הערנות שלי כרגע. בחיים האחרונים ישנתי מעט מדי, ובחודשיים האחרונים ישנתי עוד פחות מזה. ועכשיו אני מתה מעייפות. נו טוב, אני אישן בטיסה לפולין.

השנה לא כתבתי על היודניקים החדשים בבית הספר. הם דווקא בסדר, ויש שם אפילו כמה שהם ממש אחלה.

וגם המדריכים החדשים בבית הספר ממש בסדר.

וזה טוב.

ומוזר לי. כבר שנתיים שאני חיה ולומדת בבועה הזאת שנקראת יאס"א ונמצאת קרוב מדי לגן החיות התנ"כי בירושליים, ועכשיו הכל נהיה מוזר. אין לי מושג איך להגדיר את זה.

התחלתי לצייר קצת, כלומר, לרשום (כי אני עדיין לא מתעסקת עם צבעים), ויוצא לי דווקא נחמד. אני גם קצת משתפרת. וזה מגניב.

ואני גם משתפרת בנגינה בכינור. וזה ממש טוב, כי יש לי בגרות בנגינה עוד חצי שנה בערך.

ויש מצב שאני אפילו מתחילה לדעת קצת מה אני רוצה. וזה ממש טוב.

גם אתם שמתם לב שכל הפוסט הזה כתבתי "וזה טוב" ודברים בסגנון הזה?

או שזה מחוסר בשעות שינה, או שזה מעייפות, או שזה בגלל שהעיניים שלי כמעט נעצמות לגמרי, או שזה כי... לא יודעת.