בירקנאו (מחנה ההשמדה המכונה גם אושוויץ 2 בו נרצחו כמיליון וחצי יהודים) הוא אחד מהמקומות היפים ביותר שהייתי בהם. ירוק, פסטורלי, צריפים בצבע חום-אדמדם עם גגות משופעים, עצים, הרבה עצים, ציוץ ציפורים... ושרידי תאי הגזים והקרמטוריום.

אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל להתמודד אם זה היה אפור וקודר, ללא ציוץ ציפורים, עצים ללא עלים וכו. קשה לחשוב על רצח והשמדה במקום יפה כל כך. קשה להתמודד עם האמת הנוראית. קשה לדמיין את הזוועות.

אני ארחיב על המסע בפוסט אחר, כנראה. עכשיו אני יותר מדי עייפה. חזרתי לארץ רק לפני חמש שעות אחרי שבוע של ביקור במחנות עבודה והשמדה ומחסור חמור בשינה. עדיין לא עיכלתי את זה. היה לי קשה להישאר כל כך אדישה. אמרתי לעצמי שוב ושוב, כאן רצחו בני אדם. כאן הקימו מפעל בעל פס ייצור יעיל מאוד שתפקידו היה השמדת אנשים. כאן העבידו אנשים בפרך, התייחסו אליהם בצורה כל כך לא אנושית, כאן בני אדם מתו במאות, באלפים, במיליונים. כאן, בדרך כלל, ציוץ הציפורים או דברי מדריכת המסע קטעו את מחשבותיי. שוב ראיתי את הירוק, את הפסטורליות, את יפי המקום. האנדרטות, המוזיאונים, הנעליים. נעליים בכמויות עצומות, גם באושוויץ, מאחורי זכוכית, וגם במיידאנק, מכוסות בסורגים. במיידאנק יכולתי אפילו לגעת בנעליים. ונגעתי בהן. והיה שם הר ענק של אפר, אפר שמצאו במיידאנק לאחר שהמחנה שוחרר. אפר שנותר משריפת גופות, אפר שהנאצים לא הספיקו להסתיר.

כל זאת ראיתי, ונותרתי אדישה.

ואחרי הכל, המסע היה גם כיפי ברובו. היינו בבית כנסת ששרד את השואה, והתפללנו בערב שבת. היה חזן מדהים. כן, יש קהילה יהודית בוורשה. יש יהודים בפולין.

ושיפצנו קצת את בית הקברות היהודי ברדומסקו. ויצאנו לקניות בקראקוב ובוורשה.

וליווה אותנו במסע ניצול שואה. אדם מדהים וטוב.

ונפגשנו עם חסידת אומות העולם. גם היא אישה מדהימה.

ובזמן הארוחות עשו הפרדה בין אוכלי הכשר לבין אוכלי הלא-כשר, ואולי חלק מחוויות השולחן הכשר שישבתי בו יסופרו בהמשך.

והיינו בעוד מקומות ועשינו עוד דברים, אבל על זה אספר אחר כך.

ומחר אני טסה לטורקיה, והפעם למטרת נופש. דודתי היקרה אביבה ושני האחים שלי ואני טסים, ויהיה לנו כיף. כמובן שהטיול הזה הוא מתנת יומולדת לאחים שלי (והפעם אחי הקטן חוגג בר מצווה! בקרוב).

ייתכן שהמעבר מפולין לטורקיה (הפרש של יממה), המעבר ממסע לצורך עדות וזיכרון לטיול נופש.. המעבר חד מדי. אבל יהיה בסדר. אולי כך אני אוכל לעכל יותר טוב את כל מה שראיתי וחוויתי בפולין.

וזהו בינתיים. אחזור בקרוב.