נגמרה שנת הלימודים, ועכשיו נשארו רק קונצרט סיום שנה (בכינור) ובגרות בלשון.

בקשר לבגרות אני ממש לא דואגת. אחרי הכל, יש לי מגן 100.

בקשר לקונצרט- אני יודעת שאני לא אצליח. שלשום בשיעור כינור המורה שלי פצח במונולוג על כמה שהשקעתי וכמה שהתאמנתי השנה, ובצדק. עם השקעה וזמן התאמנות כל כך מינימליים כמו שלי, אין מצב להצליח.

אז הבטחתי לעצמי שזה ישתנה.

כן בטח. בערך פעם בשבוע אני מבטיחה לעצמי דברים כאלה.

טוב, זה כבר לא משנה.

הפוסט הזה נועד לסכם את השנה הזאת, השנה הראשונה שלי בבית הספר התיכון למדעים ואומנויות, השנה הראשונה שלי בפנימייה.

תחילת השנה

אני מגיעה לבית הספר, מקווה שבבית הספר הזה יהיה לי יותר טוב מבית הספר הקודם שלי.

וסתם לידע כללי, בבית הספר הקודם שלי כמעט שלא היו לי חברים וחברות, הייתי לגמרי אאוטסיידרית, והדבר היחיד ששאר התלמידים חשבו עליי הוא שאני הילדה הכי חכמה בבית הספר.

חוזרים ליאס"א של ספטמבר 2003. אני מגיעה ליאס"א, ואז מתחילים החודשיים הכי מאושרים בכל החיים שלי.

יש לי חברים, והרבה מהם, אני אפילו מצליחה בלימודים, כעבור כמעט חודש יש לי אפילו חבר, והחיים נפלאים. והכי חשוב- סוף סוף הבנתי שאני לא באמת האדם הכי חכם בעולם.

עריכה: צנזורה!!!

יום הולדת 16

הם ארגנו לי מסיבת הפתעה ממש נחמדה, אבל לא משנה. מה שהיה אכפת לי זה שהם השקיעו ותכננו וטרחו בשבילי. במשך שבוע או קצת יותר שוב חזרה אליי שמחת החיים שלי.

מאז הכל היה די טוב.

כמה חודשים סימפטיים למדי, הצלחתי איכשהו בלימודים, ואני חייבת לציין שזאת הצלחה ממשית ביחס להשקעה המינימלית שלי, הכל היה טוב עם החברים שלי, והחיים היו די טובים בסך הכל.

אה, כן, בערך חודש אחרי היומולדת שלי נפטר מזיקנה הכלב שלי, שהיה איתי ועם המשפחה שלי מאז שהייתי בת שנה.

וזהו.

סוף השנה ושבוע שעבר

כאן חשבתי שכבר נגמרה השנה, פחות או יותר, ושעכשיו נשאר רק לחכות לסיום הלימודים.

ואז החלטתי ללכת לבקר את אלכס, הגיטריסט המוכשר שפגשתי בסדנה (הסדנה זה שלושה ימים בהם עברנו מבחנים חברתיים ולימודיים בתור השלב השלישי והסופי בתהליך הקבלה ליאס"א- בית הספר התיכון למדעים ואומנויות). בחופש הגדול שעבר אלכס בא לבית שלי לשלושה ימים והיה ממש כיף איתו. הוא הפך מיד לאחד מהידידים הכי טובים שלי.

ביום שישי שעבר, לפני שבוע וכמה ימים, החלטתי ללכת לבקר את אלכס. ברוך גר קרוב לאלכס, אז אני, גלאון וברוך נסענו לבית של ברוך ומשם אבא של ברוך לקח אותי לאלכס, נשארתי אצלו בערך שלוש שעות, ואז אבא של ברוך לקח אותי בחזרה לבית של ברוך, וגלאון ואני נשארנו שם עד שבת בערב.

עריכה: צנזורה!!!

ואחרי זה הגיע יום רביעי, כמו תמיד.

~צונזר~

בבוקר עד הצהריים היתה לנו "פעילות רקטות", שארגן המורה שלי לפיזיקה.

ידיד של המורה שלי, אחד בשם ניצן, הראה לנו מצגת בנושא רקטות, מטוסים ומנועי סילון, הראה לנו כמה הדגמות שכללו בקבוקים, אלכוהול, גזיה וכמה פיצוצים נחמדים, ואז התחלנו להכין רקטות. ואז יצאנו להעיף את הרקטות.

זה היה ממש מאגניב!!

אני אוהבת פיצוצים...

ואז הכנו עוד רקטות, אבל הפעם הן כללו שיפורים על פי הניסיון שלנו מהרקטות הקודמות. אני ונאור לא סיימנו להכין את שלנו, ואז כשכולם יצאו להעיף את הרקטות שלהם, נאור החביא את הרקטה שלנו.

אחרי שנגמרה הפעילות וניצן הלך, נאור, איתי ואני יצאנו להעיף את הרקטה שלנו. לבד. בלי השגחה של אף מורה.

הרקטה לא פעלה לגמרי כמו שצריך, ואז כשנאור תיקן את מה שנשאר ממנה לאחר הניסיון הראשון, היא גם לא עפה למרחק מרשים ביותר, אבל זה עדיין היה כיף.

בערב יצאתי בעקבות בועז לפוצץ את קריסטינה הפצצה. זאת מעין מסורת כזאת שבועז החל בה שנה שעברה- כל שנה יוצאים בסוף השנה ל"גן העץ"- גן שעשועים ליד בית הספר- ומפוצצים פצצה. 

גלאון, ברוך, רועי, מור, רובי, איתי, מארק, נאור, אורן, אנה, יסמין, דניאל, גרישא ואני, וכמובן גם בועז, ונדמה לי שזאת הרשימה המלאה של כל מי שהיה שם (אני לא ממש זוכרת), יצאנו לגן העץ.

כמובן שיצאנו בקבוצות קטנות כדי שהמדריכים לא יחשדו, ואז, כשהגענו לשם וחיכינו לבועז ולכל השאר, השתעשענו לנו בינתיים במגלשות ובמבנה שהיה אמור להיות דמוי טירה.

ואז כולם הגיעו והתחלנו בהכנות לפיצוץ קריסטינה. מארק הוסיף פצצה קטנה משלו שהיתה מורכבת מנפץ שמסביבו היו שבעה טמפונים. קריסטינה בעצמה היתה קופסת קפה או נס קפה או משהו כזה שהכילה כל מיני דברים ועוד כל מיני תוספות.

נגמרו ההכנות.

קריסטינה והפצצה של מארק הונחו על גדר קטנטונת מעץ שהיתה סביב אחת המגלשות, וכולם תפסו בערך 50 מטר מרחק מהפצצה. אני ועוד כמה תפסנו מחשה ב"טירה" הזאת שהיתה שם.

ואז כולם חיכו שהאש תסיים לשרוף את הפתיל ותגיע לפצצה.

כעבור זמן יותר מדי ממושך של ציפייה, האש סוף סוף הגיעה לפצצה.

חיכינו לפיצוץ, אבל לא הגיע אחד כזה.

היתה רק אש נחמדה, די יפה, שבערה בכל מיני גוונים נחמדים.

קריסטינה כמעט כבתה, וחלק התחילו לרדת מהטירה ולהתקרב לקריסטינה, כדי לראות מה נשרף ולמה לא היה פיצוץ.

ואז... בום!!!

הנפץ של מארק התפוצץ. מזל שהוא עף למרחק ממש קצר יחסית.

חזרנו לבית הספר.

תיאור נוסף של הפיצוץ של קריסטינה תוכלו לקרוא בבלוג של מור. הנה קישור:  http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=31491&blogcode=635119

(פרסומת סמויה?

בהחלט. )

ואז הגיע יום חמישי.

כמובן שלא הלכתי לאף שיעור שהתקיים באותו יום, חוץ משיעור לוגיקה שהיה שיעור של חידות, כמו שאני אוהבת.

בערב היה טקס סיום ואחרי זה הצגת סיום של הי"בניקים שלנו. הטקס כלל המון נאומים, כמו כל טקס, אבל היה נחמד. והצגת הסיום היתה ממש יפה. וגם מצחיקה.

אחרי זה היתה מסיבה עד בערך שש או שבע לפנות בוקר. הרבה בוגרים של בית הספר הגיעו, והמסיבה נראתה מאוד מוזרה. כך לפחות היא נראתה מהצד. אני לא רקדתי, כמובן. גם גלאון לא. לשנינו יש בערך אותו תירוץ- בבתי הספר הקודמים שלנו שנינו היינו הילדים הדיכאוניים שלא היו להם חברים.

כל הלילה אני וגלאון רק הסתובבנו בבית הספר ומדי פעם נרדמנו על הספות בקיוסק של הי"בניקים.

בבוקר קיבלנו תעודות. היתה לי תעודה די טובה.

וזהו.

כך היתה השנה שלי, וכך היה שבוע שעבר.

ולסיכום אני יכולה רק להגיד שהשנה הזאת היא השנה הכי טובה שהיתה לי. בעיקר תודות לאילו שכתובים ברשימה בצד. הם הרבה יותר מאשר רק "הנפשות הפועלות בחיי", ועל כך אני מודה להם.

 "אווווווווווווווו"

~קינוחי אף, הוזלת דמעות ומחיאות כפיים כמו לאחר פרק מרגש בסדרת טלויזיה קיטצ'ית~

ובנימה מלאת קיטצ'יות זו,