פלאי הטכנולוגיה?

אתמול בערב דודתי ואני נסענו לווטרינר כדי לחסן את כושי, הכלב המתוק שלה. הוא רעד, עשה קצת גרררר, אבל החיסון עבר בשלום. הולכים לעבר האוטו, כדי לנסוע בחזרה הביתה, מגיעים לאוטו, נכנסים לאוטו, מנסים להתניע, עם דגש על המילה מנסים...

~התפתחות דרמטית~

והאוטו לא מתניע!

המצבר שבק חיים...

טוב, זה רק רבע שעה הליכה מהבית, אז צעדנו בדרך חזרה.

מתקשרים למישהו שיבוא לתקן.

מגיעים הביתה, ואז נזכרים פתאום שיש ישיבת דיירים של הבניין.

אביבה (דודתי היקרה) נשארה לישיבה, ופתאום מתקשרת אליי מור.

"נמחקה לי כל רשימת האנשים מהאיציק! ויש לי מספרים של אנשים שלא שמרתי איתם על שום קשר חוץ מהאיציק! איך אני אשיג את כולם בחזרה? ודווקא אתמול דיברתי עם מישהו נחמד שהכינוי שלו זה מורפיוס. את יודעת כמה 'מורפיוס' יש באיציק? איך אני אמצא את כולם בחזרה?!"

יחי ההיסטריה.

מור, אני מתנצלת שאני מצטטת אותך בלי רשותך. ההתנצלות התקבלה?

בקיצור, מסתבר שבאותו בוקר בדיוק, כלומר אתמול בבוקר, גם לי נמחקה כל רשימת האנשים. אז מה? אני החלטתי אני אמצא את כולם. זכרתי שהיו לי 101 אנשים ברשימה. ואז ניסיתי שוב ושוב להיכנס לאיציק מחדש, ופתאום הרשימה חזרה.

פלאי הטכנולוגיה.

כן, ככה אני ומור החלטנו אתמול לקרוא לאיציק. הוא כבר לא פלאי הסוציולוגיה. עכשיו הוא גם פלאי הטכנולוגיה.

וואו, אני בן אדם משועמם.

וזאת היתה סתם מחשבה.

מיקרוגל

הרגעתי את מור ואמרתי לה שגם לי זה קרה ואצלי הכל הסתדר. בסוף גם לה חזרה הרשימה במלואה.

עליתי לבית, אביבה נשארה לישיבת הדיירים, ופתאום נהייתי רעבה.

ואז נזכרתי שנשאר האוכל שדודה שלי הביאה לי לצהריים, בקערית חד פעמית מאלומיניום, שלא אכלתי.

אז החלטתי לחמם את זה במיקרוגל.

ועכשיו נעשה כולנו כמה תהליכים לוגיים מסובכים ביותר-

אסור לחמם מתכות במיקרוגל.

אלומיניום הוא סוג של מתכת.

מסקנה לוגית שמגיעים אליה בדרך מסובכת ביותר-

אסור לחמם קעריות חד פעמיות מאלומיניום במיקרוגל!

~*~*~*~ נ י צ ו צ ו ת ~*~*~*~

אופס...

לפחות שום דבר לא התפוצץ ;-)

בדיקת דם! וליתר דיוק- תוצאות של בדיקת דם!

בי 12- תקין!

ברזל- תקין!

עכשיו לאמא שלי אין מה להגיד בקשר לצימחונות שלי. וואו, אני צימחונית כבר כמעט שנה.

צלקות

ועכשיו קצת חדירה לפרטיות שלי...

יש לי 3 צלקות בכל הגוף-

א. בכיתה ח' חתכתי חתיכת עץ קטנה עם סכין יפני ונחתכתי באצבע של יד ימין. עכשיו יש לי שם צלקת בצורת חיוך :)

ב+ג. גלאון.

כן, גלאון צלק אותי פעמיים!

פעם אחת, בזמן שחיכינו באודיטוריום של בית הספר להתחלה של ערב הכיתה של י'3 (הם התחילו אותו באיחור של אולי חצי שעה), אז גלאון ואני התערבנו- מי יעמוד בכאב של נשיכה ביד במשך זמן ארוך יותר?

כמובן שניצחתי...

נשכתי את גלאון ביד, והפסקתי כשהוא אמר שזה כבר כואב מדי.

ואז גלאון נשך אותי ביד.

ועד היום, במקום בו אמור להיות העיגול (או המרובע או כל צורה אחרת) של השעון על יד ימין (אני עונדת שעון על יד שמאל)- יש לי הרבה עיגולים קטנים וכהים שיוצרים צורה של אליפסה. צלקות קטנות מהשיניים של גלאון.

דרך אגב, ערב הכיתה של י'3 היה ב- 15.5.

ועוד דרך אגב, ביום למחרת ההתערבות לגלאון כבר לא נשאר סימן בכלל.

הצלקת השנייה שגלאון גרם לי נמצאת על גב יד ימין, לא רחוק מהצלקת הקודמת. יום אחד פשוט רציתי לבדוק קצת את הציפורניים של גלאון. בדרך כלל יש לו ציפורניים ארוכות, עד שנמאס לו והוא גוזר אותן.

אז הוא קצת נעץ ביד שלי את הציפורניים שלו, ובכל פעם אמרתי לו שזה לא כואב, עד שנמאס לו והוא פשוט פצע אותי קצת בגב כף היד. עד היום נשאר סימן...

ולכל הדואגים- לא, אני לא חברה מוכה, אני פשוט מאזוכיסטית...

וואו, יש לי חיים משעממים.

עוד מחשבה שהסתננה לה לכאן.

שיהיה לכולכם יום מוצלח :)