לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


wow.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: , !. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כשיורד גשם


לפעמים צריך לקחת מטריה, לפעמים היא נשברת.


 

רוני ביקשה עדכון, אז רוני מקבלת עדכון.

רוני לאהוב אותי?

 


רוני לטעון שרוני לאהוב אותי גם בלי עדכון, אבל אם כבר התחלתי, אז אני אכתוב פוסט.


או שניים.


טוב, זה כנראה לא יקרה. שיהיה פוסט אחד.


 

ועכשיו חידה, ופרס מובטח לעונים נכונה:

שמעון מגיע מחר!!!

נחשו מי מאושרת נורא?

 


צילה מגיעה מחר. מגניב :)

אנה אולי תגיע מחרתיים. מגניב :)

 

העולם מגניב?


יאללה.

 

שיהיה.


זה לא  היה קשור.


וגם זה לא.


מעכשיו יהיה לפוסט תוכן.

אולי.

 

היום היה שיעור ראשון במדעים עם ג' וד' בבית הספר יגאל אלון.

הגימלים פשוט מגניבים. הם שיתפו פעולה ופשוט היה חמודים ממש, כמו שהם בדרך כלל.

 

הדלתניקים היו קצת יותר בעייתיים...

 

תזכורת לעצמי: לא לערב כריות ושמיכות בשיעורים עם כיתה ד'. מלחמת כריות ושינה לא נמצאות ברשימת המטרות של השיעור.

 


יורד גשם, אז קר.

היום בבוקר, כשיצאתי בשבע וחצי מהדירה להליכה של 20 דקות עד בית הספר, קפאו לי האצבעות, האוזניים, הרגליים והאף. זה כאב.


אני מצוננת קצת. נו טוב, יהיה בסדר.


נאור עזב רשמית את הקומונה. עכשיו אנחנו שישה.

 

רועי חולה בבית, סיון חולה והלכה לפני שעה הביתה.

 

כרגע בקומונה: אני, אינה, רוני, מענית.

 

מחר בקומונה: אני, אינה, רוני, מענית, שמעון, צילה, נאור.

 

אם סיון תחזור עד הסופ"ש, ואם גם אנה תבוא, ואם גם נאור יבוא, נהיה הרבה.

כרגע אנחנו קצת.


למישהו יש מושג מה הקשר של כל מה שכתבתי?


 

עוד פחות מחודש יש לי יומולדת :)

 


ואל תשכחו לענות על החידה ממקודם.


17 קוים מפרידים עד עכשיו. עדיין לא שברתי את השיא שלי. לא נורא.

 

תהנו, ותשמרו על עצמכם. יותר מדי אנשים חולים בזמן האחרון...

יונתן, אני מוסרת לך החלמה מהירה מעל דפי הבלוג שלי :)

 

אוהבת,

מיכל.

נכתב על ידי , 27/12/2006 13:28   בקטגוריות "איזו ילדה חמודה!", אופטימי. פוסט אופטימי., איכס, טלנובלות, וואו., יו, איזה עולם קטן!, מההההההה... כבשים!, פוסט צומי!, פוסט!, שמעון! שמעון! שמעון! שמעון! שמעון! שמעון! שמעון!  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמרו לי שאני לא יכולה.


מכירים את הכדורים הגדולים האלה שאפשר לשבת עליהם ולקפוץ עליהם ולפעמים משתמשים בהם בשיעורי ספורט?

היום ביום שיעור עבדנו עם הכדורים האלה, והיינו צריכות לשכב עליהם, על הבטן, ואני, מוכשרת שכמותי, הצלחתי איכשהו ליפול מהכדור- ישר על המצח. וזה די כאב. טוב, בעצם זה כאב רק קצת. אבל זה התנפח ועד עכשיו זה עדיין טיפה נפוח.

והתהייה היומית-

איך לכל הרוחות הצלחתי ליפול מהכדור על המצח?


אני מודה, זה באמת לא היה מעניין.


והיום זה יום מיוחד בבית הספר שלי. מכירים את ועדת דברת, זאת שעושה את דו"ח דברת? אז היום הם מציגים את הדו"ח (או משהו כזה) אצלנו בבית הספר. הם שכרו לכמה שעות את האודיטוריום ועכשיו הם יושבים שם ומקשיבים למשהו, אני מניחה שמדברים שם על הדו"ח, משהו של משרד החינוך. וואו.


וואו, באמת מזמן לא השתמשתי במילה הזאת. כדאי שאני אעשה את זה לעיתים יותר קרובות.


אתמול רחל, המדריכה שלי, קראה את הסיפור שכתבתי על הילדה והמפתחות (ויום אחד הוא גם יפורסם פה וכולכם תוכלו לקרוא. ואם לא תרצו לקרוא... לא יודעת, אתם לא חייבים) ואמרה שהוא סיפור ילדים מדהים והתחילה להסביר על כל הנמשלים, מוסר השכל, דימויים ומטאפורות שלו. אני לא באמת התכוונתי לכל הדברים האלה שהיא דיברה עליהם, אבל תמיד מוצאים בסיפור של סופר מסויים דברים שהוא לא חשב עליהם או לא התכוון אליהם, וזה לא אומר שהם לא נמצאים שם (ולא, אני לא מנסה לטעון שאני סופרת. אני לא). אז מסתבר שכתבתי משהו שיש לו מוסר השכל, נמשלים, מטאפורות וכו. ולמרות שכמעט בכל סיפור שלי יש מטאפורות בכמויות מבחילות, הסיפור הזה נכתב כמעט ללא כל מטאפורה. לפחות לא מטאפורות שאני התכוונתי שיהיו שם. אבל באמת לא משנה, אם אני לא אעצור עכשיו אני אמשיך לכתוב במשך שעות על הסיפור הזה ועל סיפורים אחרים שלי ועל סיפורים בכלל.


ועכשיו כמה שאלות-

האם אני בלוגרית טיפוסית?

האם אני בכלל בלוגרית?

והשאלה הגדולה מכולן-

האם כל מי שיש לו בלוג הוא גם בלוגר?

תחשבו על זה. אתם רשאים להתפלסף בתשובה לשאלה הזאת ולהפנות את ההתפלספויות שלכם אל חלון התגובות. אני אשמח לקרוא.

(כן כן, אני פתטית דורשת צומי ותגובות. אבל אתם אוהבים אותי למרות זאת, נכון?)

אוהבת תמיד,

magesch

נכתב על ידי , 9/1/2005 18:01   בקטגוריות יו, איזה עולם קטן!  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DementeD ב-14/1/2005 20:32
 



מה? כדור הארץ לא מרובע?


יום שלישי, 13.7.2004, 07:45 לפנות בוקר- בדיקת דם!

אני בקופת חולים בעכו, יושבת לי בחדר אחד עם אחות חביבה למראה שעומדת בכל רגע לתקוע מחט אל תוך ידי ולהקיז את דמי. למזלי ישנתי באותו לילה רק שעתיים, כך שלא באמת שמתי לב למה שקורה מסביבי.

הקזת הדם עברה בשלום.

עכשיו המבחנה מלאת הדם (היא הוציאה לי מבחנה שלמה! לא נחמד..) עושה את דרכה למעבדה כלשהי, שם יבדקו את רמות הברזל והבי 12 שלי, ואולי עוד כמה דברים. כן, אני צימחונית.

אותו יום, 16:00 בערך- מומין!

רועי הגיע ברכבת לעכו, ומשם היישר אל ביתי הקט. לא עשינו הרבה אצלי בבית, בעיקר התלוננו על החום והלחות של עכו, או לפחות אני התלוננתי, ראינו את התמונות שיש לי מתחילת השנה, שבהן רועי עם שיער קצר, וגילינו שבבית שלי יש שני אזורי אקלים, כמו ברוב הבתים בעלי שתי קומות שברוב הזמן מפעילים את המזגן בקומה התחתונה.

בחמש ועשרים בערך אבא שלי לקח אותנו שוב אל תחנת הרכבת, שם אספנו את שמעון (לא, לא מדובר בשמעון אחי הקטן) ומשם נסענו לכרמיאל.

רועי מתקשר לאבישג הכרמיאלית, שביתה היה מטרת נסיעתנו, ומבקש ממנה הדרכה מהכביש הראשי אל ביתה. אחרי שלקחנו פנייה אחת לא נכונה, והודרכנו על ידי אבישג דרך המון כיכרות וכבישים צדדיים, הגענו אל היעד הנכסף. ואז התברר לנו שאם היינו פונים נכון בפנייה הראשונה, אז כל מה שהיינו צריכים לעשות זה לנסוע היישר אל בית אבישג. לא נורא.

אותו יום, מ 18:00 עד 22:30 - פסטיבל המחולות בכרמיאל!

הגענו בערך בשש אל ביתה של אבישג, שם פגשנו את סיון, בלואר, ברוך ותמר. כל ארבעת האנשים שציינתי עכשיו הם יאס"ניקים, חוץ מתמר. היא חברה של אבישג ובן אדם מאגניב לחלוטין. עולים לבית של אבישג, מגיעים לחדר שלה, מתיישבים על מיטת המים שלה. או יה! מיטת מים זה דבר שולט!

חלק פורשים לראות איזה סרטון במחשב בחדר השני, אבל אני, שמעון, אבישג ובלואר נשארנו על מיטת המים.

לפתע נשמעים קולות שמחה מכיוון הכניסה. עדי הגיעה!

עדי נכנסת לחדר, היי, מה קורה, וואו, עדי למה את כל כך צרודה, איזו שמלה יפה קנית וכו.

עדי יוצאת מהחדר.

עדי פותחת את הדלת:

"הי, בנים, אתם יכולים בבקשה לצאת לרגע מהארון?"

כולם מתבוננים בה במבטי השתאות. מה?!

"אה... התכוונתי לצאת מהחדר. אופס."

טוב, הבנים יוצאים, ועדי מתחילה במסע צלב לכיבוש ארון הבגדים של אבישג, או לפחות כיבוש מדף החולצות שבו.

"זה לא מוזר שיש לי לב באמצע החזה?"

אני מתבוננת בחולצה שבמרכזה יש לב שעדי פשטה הרגע, וחושבת לעצמי- אכן, מוזר.

יצאנו כולנו אל פסטיבל כרמיאל.

אנשים, אנשים, עוד אנשים, דוכנים שמציעים מחירים מופקעים עבור משקאות המכילים בעיקר כימיקלים לא בריאים במיוחד, ומי פתאום ניגשת אלינו וצועקת: "אני מכירה אתכם מאיפשהו"?

יוד!

"יודית!"

ואז היא נזכרה שאנחנו יאס"ניקים שהיא פגשה, איך לא, ביאס"א.

חיבוקים, ויוד אומרת שהיא ועוד כמה אנשים עושים תחרות מי מכיר יותר אנשים בפסטיבל. איתנו זה היה משהו כמו 30 שהיא פגשה עד אז.

ממשיכים לשוטט ברחבי היריד, ואז כולם מחליטים ללכת להופעות.

אני ושמעון החלטנו לא ללכת. לשמעון לא התחשק ואני הייתי צריכה לצאת באמצע כדי לחכות לאבא שלי שיחזיר אותי הביתה.

אז כולם הלכו ואני ושמעון המשכנו לשוטט.

ואז שוב רואים את יוד.

היי, חיבוקים, ואז אני שומעת:" היי, את!"

ואת מי אני רואה?

רונן, שהיה בסדנה. לא ראיתי אותו כבר יותר משנה.

חיבוקים, היי, איך בפנימייה, מאיפה רונן ויוד מכירים?

יוד:" זה.. זה... זה הוא!"

רונן:" זאת יוד!"

כן, הסבר מצויין לעובדה שמישהי שאני מכירה מירוחם ומישהו שאני מכירה מכרמיאל מכירים אחד את השני בעצמם.

אני ושמעון חוזרים לשוטט, ואז הייתי צריכה ללכת הביתה.

היה כיף, אבל מה- שכחתי את הדיסקים של פינק פלויד ששמעון הביא לי אצל תמר. אני אקבל אותם בקרוב.

נכתב על ידי , 14/7/2004 01:28   בקטגוריות יו, איזה עולם קטן!  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הכל תפוס ב-14/7/2004 14:55
 



כינוי: 

בת: 36

ICQ: 236993307 




10,371
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsuper-mich אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על super-mich ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)