כתבתי מספר שירים בזמן האחרון.

ולא סתם שירים, שירים שאני אפילו אוהבת ומתחברת אליהם.

אני באמת גאה בעצמי :)

טבעונות.

כן, כן, החל מיום שני שעבר (2.6.08, כדי שאזכור) אני טבעונית. כלומר - אין יותר חלב ומוצריו, ביצים, ומאכלים המכילים ביצים ו/או חלב.

במפתיע (או שלא), הדברים העיקריים שירדו מהתפריט שלי הם עוגות ועוגיות. איזה מזל שאני יודעת להכין עוגות ועוגיות (טעימות! וטבעוניות!) בעצמי :)

ובאופן כללי, עד כה טוב לי עם זה. נראה מה יהיה בהמשך.

התחלתי לשמוע שירים חדשים בזמן האחרון. זה נחמד.

היום, ברכבת בדרך לדודה שלי (אצלה אני ישנה במרבית הלילות מטעמי קריה), ישבו לא הרחק ממני חבורת פריקונים חביבים.

איכשהו, נראה לי שהם פריקים במטרה להיות פריקים, ולא כי ככה הם באמת אוהבים את זה. כלומר, לצרכי פוזה ולצרכי היעלבות מעזריאלי (לא נותנים להם להיכנס לשם...).

אבל זו זכותם המלאה, מן הסתם, וגם אני הייתי בשלבים כאלו ואחרים לא רחוקה מהם במיוחד.

ובאופן כללי, הם היו חמודים :)

אז זה יעבור להם מתישהו, או שלא, ויהיה טוב.

פריקים תמיד היוו מושא מחקר מעולה בעיניי.

לילה נהדר לכולם :)

מסתבר שאני אומרת דברים מוזרים כשמעירים אותי בבוקר.

אני אצל שמעון עכשיו.

וזה אומר בדיוק מה שזה אומר - כיף, הנאה, שמחה, ושמעון. הרבה שמעון. אני אוהבת שמעון.

המון זמן לא עדכנתי.

מישהו שם לב לזה?

שלא תחשבו שחזרתי לשגרה, אני מעדכנת כי שמעון אמר לי. טוב נו, גם כי כבר בא לי לעדכן.

אה, וגם כי נמאס לי שחודשים חסרים לי ברשימה של הארכיון, ודצמבר עומד להיגמר.

שנת שירות.

המצב לא משהו. בעצם, המצב זוועה.

זה ממש לא נחמד, והדבר האחרון שאני רוצה הוא שזה יתפרק, אבל יכול להיות שאין ברירה אחרת.

השקעתי בזה המון. אני לא מתכוונת לוותר על זה כל כך בקלות.

חזרתי לקרוא ספרים!

בחודשיים האחרונים קראתי שני ספרים (מורט, ומקים המתים) ומעל 100 עמודים מספר נוסף.

אני להיות מאוד גאה בעצמי : )

tontie.

התמכרתי למשחק הזה.

הוא הופיע פעם במשחקים בוואלה, וכרגע אני יודעת שהוא נמצא בבלוג של עפאים. קישור.

היכנסו, שחקו, תתמכרו. כן, גם לי זה הרס את החיים והשתלט לי על הזמן הפנוי, ועכשיו הגיע הזמן שגם לכם זה יקרה.

אני ממש בטוחה שהיה לי עוד משהו לכתוב. אם אני אזכר, אני גם אכתוב את זה. אם לא, לא. בכל מקרה, שיהיה. אין לי כוח.

בלה בלה בלה.

גו (וקוראים את זה goo).

אכן, סוף סוף הצלחתי. ותודה לכל מי שעזר לי להגיע עד לכאן. אני כבר אודה לכולם באופן אישי.

נדמה לי שהיום סוף סוף אמא שלי סיימה את התזה לסיום התואר השני שלה. כלומר, אין יותר הקלדות של עמודים אינסופיים שמלאים ב... אני כבר לא זוכרת אפילו מה אמא שלי הכתיבה כל הזמן. אני רק זוכרת שזה כלל שימוש בספרים שהצליחו למלא ביבליוגרפיה של לפחות שישה עמודים. לא משנה, אני מקווה שזה נגמר. אני לא אוהבת עבודות אוניברסיטה.

אתמול ראיתי את הסרט "אני, רובוט", ומצטערת על האכזריות וחוסר הרגישות, אבל אני לא מבינה למה היה סוף טוב. כולם היו צריכים למות בסוף! ככה הסרט היה צריך להיגמר! בדיוק כמו "אפקט הפרפר"- גם שם כולם היו צריכים למות בסוף. יש סרטים שצריכים להיגמר ככה. מה שאומר שאני צריכה לראות את גרסת הבמאי של "אפקט הפרפר" ולקרוא את הספר של אסימוב שעל פיו עשו את הסרט. אני רק רוצה לראות מה היה המקור של העיוות הנוראי שראיתי. זה מוזר עד כמה שסוף של סרט יכול לשנות לגמרי את הדיעה על הסרט. שני הסרטים שהוזכרו מקודם הם סרטים מצויינים, עד הדקות האחרונות שלהם שהורסות אותם לגמרי. לא משנה. כרגיל, לא משנה.

טוב, נמאס לי לכתוב. כפי ש gunner yuna כתב בתגובה שלו לפוסט הקודם שלי- הפוסטים שלי מתמקדים בפס מאוד מצומצם של נושאים. אני רק מקווה שהבלוג הזה הוא לא כל החיים שלי (למרות שהוא ממש חמוד וכתום).

יום נחמד שיהיה לכם, אנשים יקרים. אני הולכת לזלול עוד קצת שוקולד (למרות שבאופן תיאורטי אני אמורה להיות בדיאטה. אבל רק באופן תיאורטי).

אוהבת,

magesch