קודם כל, נתחיל בהצגת אירועי השבוע החולף.

יום שלישי

קמתי קצת לפני שבע לפנות בוקר, כדי להספיק לנסוע לקיבוץ אילון קצת לפני תשע לפנות בוקר, לכבוד 'יום הכנר הצעיר' שנערך במסגרת אירועי 'קשת אילון'- הכוללת כל מיני סדנאות נחמדות לכנרים מכל חברי העולם.

להקת הכנרים מעכו, שכוללת אותי ואת חיים אחי ועוד חמישה כנרים, הופיעה וגררה תשואות רבות. וואו. ברור, כל מי שהופיע לפנינו, חוץ משתי בנות קטנות כשרוניות באופן מפתיע, ניגן פשוט בצורה זוועתית.

אז כולם שמחו שסוף סוף אנחנו הופענו, מחאנו לנו המון כפיים ואפילו כמה אנשים מהקהל באו להגיד לנו כמה שניגנו נפלא.

שוב, וואו.

חזרנו הביתה.

כמה שעות מאוחר יותר מור הגיעה, האחים שלי הלכו לבריכה ואנחנו נשארנו בבית לצפות בפרק של סיינפלד- 'the soup nazi'. אחלה פרק, ומי שעוד לא ראה אותו- שיראה אותו.

אחר כך הלכנו לקריון, הקניון הזה שבקריות, ובדרך לשם הספקנו לפגוש את נאור, שבדיוק כמה דקות לפני כן חשבנו לעבור דרך הבית שלו אבל בסוף החלטנו ללכת אליו כשנחזור מהקריון. בדרך גם הספקתי כמעט להידרס לפחות שלוש פעמים ולהוכיח שוב למור שאני באמת לא מכירה את עכו, שהיא עיר מגוריי מאז שנולדתי.

הגענו לקריון, מדדנו כל מיני בגדים (בסוף רק מור קנתה) ושתי קנינו אוכל סיני. ואז הבנתי שבכל השנים האלה שמעולם לא טעמתי אוכל סיני- צדקתי. אני לא אוהבת את זה. ואז קנינו גלידה וזה היה טעים.

חוזרים הביתה, שוב הספקתי כמעט להידרס, והחלטנו שנלך ברגל מהמקום שבו המונית עצרה לנו עד לבית שלי. ואז הספקנו גם ללכת על פסי הרכבת, אבל ממש על הפסים, ולנהל תוך כדי שיחה על פוביות.

הגענו לבית של נאור, היה נחמד, כמו תמיד אצל נאור, וחזרנו הביתה קצת לפני אחת.

הלכנו לישון.

וואו, באיזו נימה מעניינת אני מספרת את הכל.

וזה היה אמור להיות משפט אירוני. נחזור לענייננו.

יום רביעי

מעירים אותי בשבע לפנות בוקר, שוב, והתחלנו לתכנן איך נגיע למוזיאון הדאדא בכפר האומנים עין הוד.

אמא שלי הציעה שהיא תיקח אותנו באוטו שלנו, יחד עם האחים החמודים שלי, ונסענו.

הגענו איכשהו לעין הוד, כמעט בלי לטעות בדרך, ונכנסנו למוזיאון הדאדא על שם מרסל ינקו, אומן ישראלי שהיה שייך, כמה לא צפוי, לזרם הדאדא באומנות.

ראינו יצירות של מרסל ינקו ושל אומנים מודרניים, רובן בהחלט נחמדות, ואז ירדנו לקומה הבאה.

שם היה קיר עם יצירה ממש יפה של אומן שאני לא זוכרת את שמו, והיה בור באמצע הקומה וכל החול והחצץ שהיה בפנים היה מונח בערימות מסודרות ליד הקיר, ואז ראינו דלת שהובילה אל תוך חדר חשוך.

אני ומור נכנסנו אל החדר, ושם הבחנו באסלה, בתמונה של המונה ליזה עם השפם (יצירה דאדאיסטית מאוד מפורסמת), בשולחן עם דברים תלויים מעליו, בעוד כמה שולחנות וחפצים שלא זיהינו בגלל החושך, ואז ראינו שבתוך החדר החשוך יש דלת פתוחה לחדר נוסף, חשוך אפילו יותר, שהיה בתוכו עץ קטן ועוד כמה דברים. שוב חזרנו לחדר הראשון, ואז ראינו שם מקרר. פתחנו אותו, ובתוכו היתה מנורה כזאת, כמו שיש במקררים. היא האירה קצת יותר את החדר, ויכולנו סוף סוף לראות מה יש בתוכו. פתאום ראינו כל מיני דפים עם הוראות שהיו מודבקים על הקירות. על מדף אחד שהיה בחדר היה ראש של בובה שבאופן די משעשע הזכיר את צ'אקי, הבובה הרוצחת מהסרט 'משחק ילדים'. אני חשבתי שזה מצחיק, מור ביקשה שנסובב את הבובה בחזרה, כמו שהיא היתה קודם, כך שלא רואים את הפנים שלה. היה עמוד באמצע החדר, שמורכב מסירים ישנים אחד על השני, כיורים שהיה בתוכם משהו שנראה כמו מים, הכנסנו ידיים והבנו שזאת בעצם זכוכית, וליד המקרר היה שולחן שגם עליו דף עם הוראות. קראנו את ההוראות, שהתייחסו אל קערית עם חפצים שהיתה על השולחן, ושם היה גם תקע. מור חיברה אותו לשקע של החשמל, וכמה נורות שהיו מתחת לשולחן נדלקו. אמא שלי והאחים שלי הגיעו, וכולנו הסתובבנו בחדר, ואז אמא שלי מצאה מתגי חשמל בחדר השני. בחדר השני היתה דלת שצמודה אל הקיר, שאי אפשר להזיז אותה, והיה בה חריץ שדרכו אפשר היה להציץ אל עצים מחוץ למבנה, והיה די ברור שזה מבוסס על יצירת האומנות 'נתון לנו ש..' של אומן הדאדא מרסל דושן. מצאנו שם גם כיור, מכחולים, צבעי גואש, כל מיני קרטונים לצייר עליהם, מכונות כתיבה, מראות ומסגרות בצורות שונות, ועוד כל מיני דברים מגניבים. זה היה ממש קרימזון רום כזה, מעין חדר נסתר שצריך לגלות.

ההוראות שהיו על השולחן שמתחתיו היו הנורות הסבירו שצריך להכניס חפצים אל המגירות עם התחתית השקופה שמתחת לשולחן שגם המשטח העליון שלו היה מזכוכית, והנורות מאירות את החפצים ונוצרים צללים שלהם, וצריך להניח דפים על השולחן ולצייר את הצללים שיוצרים צורה חדשה. אני ומור בדיוק התחלנו לצייר, כשבאה האישה שמקבלת את פני הבאים למוזיאון, ואמרה לנו שהחדר הזה הוא בעצם סדנת הפעלה לאנשים שבאים למוזיאון (דבר שהסביר את הדפים עם ההוראות, המכחולים, הצבעים, ושאר הדברים), ושהוא חשוך בגלל שהוא סגור. ולנו זה דווקא נראה ממש קטע דאדאיסטי כזה- שיש חדר עם יצירות אומנות ואפשר לראות מה יש בתוכו רק אם אוזרים אומץ (כן בטח, אני על הפחד שלי מהחושך התגברתי בגיל 4) ומשוטטים בו עד שמגלים איך מדליקים את האור... טוב, לפחות היתה לי הזדמנות להיות בקרימזון רום אמיתי, פחות או יותא. והנה שוב קישור לקרימזון רום ווירידיאן רום, שהם אחלה משחקי רשת (כן, פרסומת סמויה, בלה בלה בלה). קרימזון רום:

http://www.fasco-csc.com/works/crimson/crimson_e.php

http://www.fasco-csc.com/works/viridian/index_e.php

דרך אגב, אני לא בטוחה בקשר לסדר הכרונולוגי של האירועים שהתרחשו בחדר החשוך, תודות לזיכרון המושלם שלי. לבירורים נא לפנות למור, זאת עם הזיכרון הצילומי. יש כבר מספיק קישורים לבלוג שלה בבלוג שלי. רוצים עוד אחד? קישור לבלוג של מור.