מכתבים לאלת האדמה

ילדה שלי,

אחד הדברים הכי קשים זה לשמוע אותך אומרת לאחיך "אל תעשה ככה, אבא יכעס".

לא אוהב לכעוס עליך. זה כואב לי.

לראות את הפנים שלך נפגעים.

את החיוך נעלם.

מכאיב לי.

בכל פעם שאני כועס עליך מאוד, אני מרגיש אח"כ צביטה בלב.

שאני לא הייתי בסדר. גם אם את עשית דברים שהכעיסו, עדיין אני מרגיש את תחושת ההחמצה אצלי.

אולי אני יכולתי להימנע מהכעס.

אולי בכלל אני מוציא עליך כעסים שלי שלא קשורים אליך.

יכול להיות.

אבא שלך לא מושלם. יש בו הרבה צדדים לא קלים.

יש בו הרבה כעסים שלא קשורים אליך.

אבל את פשוט שם. ואת פשוט עושה לפעמים דברים שגורמים לי לכעוס.

וזה יוצא.

אמרתי לך לא פעם - "גם אם אני כועס אני עדיין אוהב אותך". זה מה שאמי היתה אומרת לי.

ואחרי הכעס, תמיד בסוף בא החיבוק.

סליחה שאני כועס לפעמים ילדתי.

אוהב אותך.

אבא