מכתבים לאלת האדמה

ילדה שלי.

היום את כבר בת 5. פתאום גדולה כל כך. הערתי אותך בשירה בבוקר, ואת אמרת לי "אבל היום זה רק התאריך, היומולדת שלי יהיה רק עוד יומיים". אצלך החגיגה עצמה בגן זו היומולדת.

את רק בת 5, וכל כך הרבה עברת כבר.

כבר הספקת לגור בשתי ארצות. הספקת לראות את ארה"ב.

היית במקומות שמבוגרים ממך עדיין לא היו.

הספקת גם לאבד סבתא.

ולקבל אישה חדשה של סבא. ריגשת אותה כל כך ביום הסבים שהיה בגן, כשפנית אליה ואמרת לה "זה בסדר, את כמו סבתא". בפשטות ובישירות הזו של הילדים.

תמיד אומרים לגבי ילדים - "אני זוכר שרק נולדו". וזה נכון. אני זוכר שנולדת.

אני זוכר את התקופה ההיא של ההריון. של הלחץ והפחדים ועם זאת של ההתרגשות הגדולה ההיא.

שהנה אחרי כל כך הרבה נסיונות, את מגיעה. הבת שלנו.

וכמובן הלידה.

לא עשית הרבה בעיות. יצאת יחסית מהר ללידה ראשונה. בלי סיבוכים.

והיית כל כך יפה מהרגע הראשון.

ראיתי אותך גדלה. חוויתי איתך את החוויות האלו של להיות אבא פתאום.

תמונת הרקע במחשב שלי ליוותה את גדילתך. מתמונה של תינוקת, דרך תמונה של ילדה עד לתמונות שלך עם אחיך.

האח הזה שכל כך אוהב ומעריץ אותך.

שבזכותך הוא לומד כל כך הרבה.

מה אאחל לך ילדה שלי?

שתגדלי כמו שאת. שתהני מהילדות שלך.

שתהיי כל מה שאת רוצה להיות.

אוהב אותך תמיד,

אבא