"למה היא תמיד עושה את זה? למה?!" הרמתי את קולי במפתיע "כל פעם היא נופלת עליי כמו איזה...גאא!" לא הצלחתי למצוא את המילה הנכונה לתאר אותה,היא הייתה בשבילי באותו הרגע כל הדברים הכי נוראיים שרק יכלו לקרות "בשביל מה היא באה,בשביל מה...?" קברתי את ראשי בין ברכיי ממלמל לתוכן,לא האמנתי שהיא שוב עשתה את זה,באה זרעה מלח על הפצעים והלכה,משאירה אותי לדמם שוב,כמו בכל שאר הפעמים.
ברוק התיישבה על ידי בזהירות,היא שתקה ורק הסתכלה עליי.
"למה היא פשוט לא יכולה ללכת ולא לחזור יותר,היא כל פעם חוזרת,כמו פאקינג מתה שקמה מהקבר שלה,באה ועוקצת..." הרגשת הסבל והבלבול חירפנה אותי,אפילו הנוכחות של ברוק נשארה מאחור,מפנה מקום לתלתליה הזהובים של ג'אנט שרמסו כל דבר טוב והשמידו אותו.
הרגשתי אומלל 'איך היא תמיד מצליחה לעשות את זה?' חשבתי,לא מצליח להרפות מתחושת הכובד שהתפרסה לי בכל אזור הראש.
ברוק שלחה את ידה אל עבר ראשי אבל לא הבחנתי בכך,ונעמדתי מהספה על רגליי,שואף שאיפה עמוקה אל ראותיי ומוציא אותה בקול רועש,היה לי קשה פתאום לשכוח מהתקרית המפתיעה ולהמשיך בסדר יום רגיל,גם להניח לזה ולהגיד 'נו אז מה' לא הצליח.
"אתה רוצה לצאת אולי לאנשהוא?" שאלה ברוק לאחר שתיקה ארוכה מאד מהצד שלי.
שמעתי את ברוק מאחור,אבל לא הצלחתי להקשיב למה שהיא אומרת לי,זה נשמע כמו משהו לא חשוב כל כך ומשהו שאמור להיות ברקע בלבד ולא במרכז העיניינים.
המשכתי לעמוד ככה עוד זמן ארוך ולבהות אל השכונה האפורה והריקה דרך החלון,מביא את ברוק למצב לא נעים של אי ידיעה אם ללכת או להישאר,לבסוף הסתובבתי אליה,והסתכלתי עליה. היא המשיכה לשבת באותה הצורה שבה התיישבה על המשענת בהתחלה ונראתה קפואה.
"מצטער..." אמרתי בקול חלש והרכנתי את ראשי "לא התכוונתי להתעלם ממך".
"זה בסדר" אמרה "אני חושבת שגם אני הייתי מגיבה ככה אם אימא שלי הייתי מופיעה ככה פתאום..." היא משכה את שפתה התחתונה הצידה מצליחה לעוות את כל פניה היפות.
היא הצליחה להצחיק אותי מעט עם האימרה הזאת שלה,אבל החנקתי את הצחוק כדי לא לפגוע בה,אימא שלה באמת הייתה מתה, לא כמו שלי,מתה רק מבחינתי.
באיטיות ובשקט סיימנו שנינו לנקות את הבית,פשוט לא הצלחנו להתרכז בשום דבר אחר,וכל דבר אחר מיד הוביל לדיבור סוער מבחינתי על כמה דפוקה אימא שלי.
"אתה הולך להתקלח עכשיו?" שאלה ברוק ברגע ששפכתי את תוכן דלי המים אל הגינה האחורית והשוממת שהצהיבה לחלוטין,מתיז טיפות אחדות על עצמי.
"עד כדי כך אני מסריח?" שאלתי את ברוק בחיוך שהנהנה קצרות ופינתה לי את הדרך אל תוך הבית,היא עקבה אחריי עד דלת המקלחת ונעמדה על ידה.
הסתכלתי עליה,למרות שהיא הסתכלה על משהו אחר,עיניה פנו אל עבר הדלת אבל ניכר היה בהן שהן רואות משהו אחר לחלוטין,חיוך זעיר ריצד בזוית שפתיה הורודות.
"על מה את חושבת?" שאלתי אותה.
היא סובבה אליי את פניה משאירה את עיניה לעוד רגעים ספורים במקום שבו הייתה רגע לפני "מה אמרת?" שאלה בחולמניות ומיצמצה.
"על מה חשבת עכשיו?" שאלתי אותה שוב.
"עליי ועלייך" היא חייכה אליי חיוך כל כך מתוק שאפילו דב אכפת-לי היה מקנא בו.
החיוך הזה פתח אצלי איזה ברז של דחפים עזים שפרצו ממני אל עבר ברוק בחיבוק מוחץ,היה מוזר להימצא על יד ברוק,תמיד הייתה התרגשות באויר,של אי שליטה בדחפים שלך שנענו כולם בחיוב.
באותו רגע שחיבקתי אותה,הבנתי שאין דבר אחר בכל העולם שאני רוצה יותר ממנה,רציתי לגרור אותה יחד איתי לכל מקום אפשרי שלא יהיה בו איש ולהפוך אותה לשלי בלבד,נחרדתי מעצמי לאור המחשבה הזאת מרפה מברוק באיטיות,היא הייתה עצומת עיניים ולחייה החיוורות היו עתה סמוקות,היא עמדה מולי כמו בובה ששחכו להלביש,חסרת כל יכולת תנועה,לא ידעתי לאן למשוך אותה,אל עבר המקלחת הרטובה או אל עבר חדר השינה שנפרש מולי בהזמנה מפתה.
שיטפון של דחפים עבר לי בגוף,שדוכה בפיתאומיות ברגע שעיניה של ברוק נפקחו ומבט של תמימות טהורה ניבט מהן,הרגשתי עייף לפתע,רגע לפני כל שריריי היו דרוכים ורגע לאחר מכן הם פשוט התרככו למצב נוזלי,לא יכולתי לחשוב על ברוק באופן מיני לפתע,הרגשתי מזוהם רק מהמחשבה שרציתי לעשות לה משהו שגובל בכפירה בתמימות הזאת שלה.
מבלי להבין איך המעשה שלי נראה מהצד זינקתי אל תוך המקלחת,סוגר אחריי את הדלת.
"הכל בסדר?" שאלה ברוק עם ספק ברור בקולה מבעד לדלת.
"כן,אני פשוט הייתי חייב להשתין" שיקרתי בעודי מביט אל האסלה הכהה.
"אהה..." שמעתי את ברוק מהמהמת ואז את קול צעדיה הרכים מתרחקים,עמדתי מול המראה,עדיין המראה שלי לא נראה לי,האף עדיין היה מנופח ועדיין היו לי סימנים סגולים מסביבו ומסביב לעיניים,לפתע הבחנתי בגבס, שחכתי לגמרי מקיומו המציק,ולא היה סיכוי שאני אצליח לעבור מקלחת נוספת מבלי להרטיב אותו,יצאתי החוצה מתוסכל,מקבל בפנים הערה מברוק "לא הורדת את המים..." ונראה היה שהיא ממש לא אהבה את העובדה הזאת.
נהמתי ברוגז "איך אני עוטף את הדבר הזה?" שאלתי אותה,מצביע לעברה עם הגבס.
כעבור רבע שעה של חיפושים הצלחנו לאתר שקית ניילון קרועה במקצת במטבח שעטפה רק מחצית מהגבס,כמובן ששום דבר שיחזיק את הניילון במקום, לא נמצא בבית.
"טוב אז אני פשוט אשאר מסריח" אמרתי ביובש והתיישבתי על אחד הכיסאות בסלון שבפינת האוכל,מבחין שזאת הפעם הראשונה מזה שנים שאני עושה את זה.
"אני יכולה לעזור לך,אם אתה רוצה...." אמרה ברוק והתיישבה בישיבה שפופה על יד רגליי.
המחשבה שברוק תהייה איתי במקלחת גרמה לי לגרגר כמו חתול אבל סיכום קצר של מה שיתפתח מהמצב גרם לי לסרב לה,ראיתי הילה סביב ראשה והדבר הזה הרג אותי.
לבסוף הצלחתי להתקלח ללא כל עזרה,למרות שהדבר לקח לי הרבה יותר זמן מהפעם הקודמת. כשיצאתי מהמקלחת אל הסלון,עטוף רק במגבת ומטפטף על הרצפה,ברוק לא הייתה שם,הצצתי אל חדר השינה של ג'אנט אבל גם שם היא לא הייתה,במטבח גם לא,וכשעליתי לקומה השנייה בתקווה לראות אותה,כל מה שראיתי זה חדרים רקים.
'לאן היא נעלמה?' שאלתי את עצמי,מתחיל להתרוצץ בבית מחדר לחדר,לבסוף הבנתי שהיא באמת לא נמצאת והתחלתי לחפש אחר פתק כלשהוא שיכלה להשאיר לי אבל גם זה לא היה ,היא פשוט נעלמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
