טינק.

אז היה לי מאין טקסט מוכן שרציתי להזין ישר. והוא זרם ממני באופן מוזר.

כמו עכשיו בערך.

אבל אז יצא לי מכתב וזה כבר מסובך.

אז גם לי מותר להישבר ולהשתפך. ואז לשלוח כדי שרק אתה תקרא. וכך זה ישאר.

אז אני קלה בדמעות שנינו יודעים שהרגישות שלי לפעמים גם פוגעת. בשנינו.

וחבל שרגשות לא קל לי לבטא בע"פ אני מעדיפה תמיד בכתב קל לי במילים.

אני יכולה לטבוע בין כל השורות והנקודות. ואולי אפילו לא אפסיק.

בערך כמו עכשיו.

עד שנגמר לי הכל ואין לי יותר כוח לכתוב.

ואז שוב יעלם לי החשק למשך חצי שנה כמה חודשים ופתאום תהיה לי הברקה גאונית.

רק חבל שזה לא קרה מממ מאז אפריל או מאי אני כבר לא זוכרת שזה יותר מחצי שנה.

ממ מחכה.

ולכתוב כבר לא יכולה. אולי אין לי את הצורך.

אומרים שצריך לכתוב מכאב. מהלב.

אבל גם ברגעי השבירה שלי שהם לא מעטים.

אין לי לא עט ולא דף.

רק מחשבות וכך הן נשארות.

ואיך מכלום יצאו לי כבר כמה שורות.

בערך כמו עכשיו.

וגם אני מוצאת בדמעות בריחה יפה.

ואולי לא כל כך רע אבל אני קלה בדמעות.

וקשה לי עם רגשות.

נלך לטבוע בחלומות. לפחות שם.