טינק.

ישובה בין קירות מבודדים גם פה איש לא ישמע, קולך.

I can hear you calling me I’m coming closer to you..

ואני שומעת את קולך קורא לי והנה אני מתקרבת ועכשיו אני כבר טובעת ושוחה קרוב אליך.

I’m drowning now swimming closer to you

ארוץ בין הצללים של הרחוב, הלילה כבר ירד פה מזמן ורק אני שוב נשארתי מאחוריו מתחבאת לי מתחת לזרועותיו המושכות חזרה פנימה, ובסוף אפרוץ חומותיו. מט לנפול, הכל עומד לקרוס.

בין הסדקים כבר יבוא המחר להאיר, רק שיזדרז בשובו.

כבדות כל כך הן לפעמים העיניים נופלות עד לסגירה.

נוזל הכוח מהידיים נשטף רחוק ממך.

דומעות כל כך הן העיניים כבדות כל כך עדיין מחכה.

לעיתים נזקקים למילים מסויימות. ובאות רק שתיקות רועמות אחרי הנקודות האחרונות. איך זה שצומח העצב שלי מתוך ענן השתיקה שלך?

מאחורי ערימת צללים מתחבאת לה ההבנה. מאחורי דלתות סגורות מתחבאת לה הבעיה.

הייתי משליכה הכל למים. עכשיו אין צורך. נוציא הכל מולך.

לא ישארו שתיקות רועמות ולא מילים חסרות או נקודות משלימות.

נשאר רק אני ואתה. רצוי בחיבוק שלא נגמר .

והריח שלך לא מתנדף. והטעם שלך לא נעלם. והמגע שלך לא מפסיק. והקול שלך לא נודם. והנשימות שלך לא נפסקות.

איך זה שהדמעות באות תמיד מעצמן. אפילו גם כשאין סיבה לבכות. אין טעם לעצבות. אפילו לא מליחות.

ובאותן שניות אין את הכתף שלך אין את הידיים שלך ליפול לתוכן. אין לי אותך. אבל אתה תמיד איתי.

תעזור לי לקום על הרגליים. לחייך תמיד או לפחות לחשוב חיובי. להפסיק לחפש את הרע בהכל. להפסיק לקחת ללב, להתאכזב, לקחת ברצינות, להתעצב מכלום. להבין מה חשוב מה פחות. לחיות את הימים יום אחר יום ולא במדורים שלמים. לא לדאוג יותר מידי. להאמין בעצמי. למצוא את הכוח גם כשכבר לא נשאר, להירדם בלי פחד. לקום בלי עצב. לא לבכות. לא להתעצבן. לדעת לנוח ולהירגע. להרגיע את הלב. לעצום עיניים בלי להירדם. לא להתייחס. לא לשמור טינה. לא לבטוח בכולם. לא לפחד. לא לחלום.