אני חוזרת הביתה ומכניסה את הארנבת פנימה. (פעם) החתולים שפכו את פח הזבל על הרצפה ותוך כדי פיזרו את כל האוכל. אז אני מנקה, מחליפה, מוסיפה גם אוכל מקופסא, לפינוק, וכל הזמן הזה הם מתעקשים לצוד את האוכל מפוזר על הרצפה. ככה זה, את משקיעה בחתולים, מפנקת אותם, מגוונת להם את המזון, מנדבת את קעריות הקורנפלקס שלך, מחליפה את המים פעמיים ביום, ובסוף את מוצאת אותם אוכלים מהרצפה. נמאס לי. אני מנסה לקבוע תור לוטרינר ליום שישי בבוקר, אבל אין לה לפני אחת עשרה. "אין לך יותר מוקדם? אני מוכנה גם לקום עם הציפורים" אני אומרת מכל הלב, והיא מתחילה לצחוק וממשיכה ככה לאורך כל השיחה. אני מתיישבת ליד התנור, זורקת לתוך המערכת כמה דיסקים באופן רנדומלי ומתחברת לאוזניות בפו ווליום.

דף לפארד שרים - broken roses laugh in ice

אבל אני שומעת - broken noses laughing eyes

וזה מצחיק אותי כל פעם מחדש.

broken noses laughing eyes זה אולי המשפט הכי מגוחך ששמעתי מעודי. יכול להיות שם מצויין לבלוג

( broken roses laugh in ice לא מופרך ממנו בהרבה, אבל עדיין)

יש לי דיסק אוסף עם אחלה שירים. אני משחקת תוך כדי עם צ'ולי, שהרי בגלל זה אני משתדלת לחזור הביתה מוקדם מהעבודה - כדי לתת לצ'ולי חום ואהבה (וגם כדי לשמור שהחתולים לא ירצחו אחד את השני). אומנם הוא בקרוב לא יהיה פה, אבל אני לא צריכה שהתקופה הזו תעשה אותו דפוק. אני צריכה לזכור להגיד לבעלים החדשים שלו שיקנו לו כדור פלסטיק עם נוצה. ואני גם אתן להם אחד מהמרשרשים. אבל רק אחד, כי גם סברס אוהב אותם. לאחורנה הוא לא משחק איתם הרבה. גם בגלל נוכחותו  של צ'ולי, שמכניסה אותו למתח, וגם בגלל הפצע בזנב. מסכן. זו תקופה לא קלה בשבילו.

שני חתולים זה המון, זה כמו שני ילדים. טוב, אולי אחד וקצת, אבל אל תשכחו שיש לי גם ארנבת. אבל העיקר שלא ניקיתי את הבית כבר שבוע וחצי.

אני צריכה להיות יותר רגועה. כל יום אני מוצאת משהו חדש לדאוג עליו. המחשבות שלי רבות ומעורבבות, והן עושות כל כך הרבה רעש שאני לא שומעת את עצמי. לפני כמה ימים סניתי להסביר לאמא שלי איך מוצאים משהו במחשב, וזה ערער אותי לגמרי עוד מהשניה שזה התחיל (אני: על הדסקטופ יש קובץ אקסל שנקרא 222 אמא: מה זה דסקטופ?!) ועוד יותר ערער אותי שהבוס שלי אמר לי אחר כך, שהוא כבר לא צריך את המידה הזה. נהיה לי שחור. חמש שניות תמימות לא אמרתי מילה ורק קיללתי אותו שבע דורות אחורה. ואז, אמרתי לו -"טוב, ביי" וניתקתי בעצבנות.

אחר כך נסענו לשתות משהו ברמת השרון. ואמרתי לג'ו - יש לי רעש כזה בראש.

אז הוא אומר לי - זה עצבים.

טוב, אני עצבנית.

משהו משתנה, משהו זז קצת או עומד לזוז, ואני מרגישה את זה מתקרב, וזה עושה אותי עצבנית.

ברור?