הקדמה: אני מציגה בפני ג'ו את אשר עמלתי עליו בצהרים יום שישי - רוגעל'ה קראנצ'יות היישר מהקונדיטוריה. ג'ו שמח עד למופתע - "זה מָעַמוּל!" הוא קורא בעוז. זה רוגעל'ה, תיקנתי. כך הכול התחיל:
ג'ו: זה מעמוּל
אני: זה רוגעל'ה
ג'ו: ז-ה מ-ע-מוו-ל!
רוגע...
זה מעמול זה מעמול זה מעמול! זה מעמול זה מעמול זה מעמול.
זה מעמול!
זה מעמול!
זה מעמול! מול! מול! מול!
ז-ה מ-ע-מוו-ל !
מסך שני, ובו נכנס למטבח חתלתול:
אני: זה חתלתול
ג'ו: זה מעמול
זה חתלתול זה מעמול זה חתלתול! זה חתלתול זה מעמול זה חתלתול.
זה מעמול
חתלתול
זה מעמול
חתלתול
בשני קולות:
זה מעמול\תול מול\תול מול\תול
זה מעמול \ זה חתלתול !!
ועכשיו, אם אתם חושבים שאנחנו סתם דפוקים, נסו לשיר את המונולוג\דיאלוג הנ"ל לפי החמישית של בטהובן (נו, זו עם הפתיחה הדרמטית - טא טא טא טאם, דא דא דא דאם)
ורק אחר כך תגידו לי אם זה מעמול או חתלתול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
