סברס הוא חתול מרשים ביופיו, זה ידוע. אני לא משוויצה אלא רק מציינת עובדה גמורה. אין לי מה להשוויץ פה היות והוא לא באמת החתול שלי ולא אני ילדתי אותו. אבל מה לעשות שהוא חתיך אמיתי. כל מי שרואה אותו אומר, אפילו הוטרינר. אפילו דוסית אחת שעברה מולי ברחוב ודיברה עם חברה שלה אמרה ("אמרתי לבעלי שלא ייתכן שהוא מביא לי את הירקות כשאני באמצע עם הילדים איזו חתולה חמודה! אז מה הוא אומר לי?...). והוא גם מאוד רגוע ועדין נפש. לקחתי אותו לוטרינר לבדיקת פצע-בזנב חוזרת וכל הבדיקה הוא ישב על השולחן בשקט ולא הוציא מילה מהפה. אם הוא לא היה שוקל כמו ילד בן 8 הייתי מאוד נהנית לקחת אותו לוטרינר אפילו פעמיים בשבוע.

כזכור - צ'ולי, החתול הקטן, נלקח לבית מאמץ ביום שבת, ומאותו רגע סברס חזר לגרגר בנחת ולשחק בצעצועיו. הבעיה היא, שצ'ולי התגלה כנאצי ואנטיפאט והזוג המאמץ נאלץ להחזיר אותו יען הוא כמעט רצח להם את החתול השני. עכשיו צ'ולי שוב אצלי, סברס שוב עצבני, ואני שוב אובדת עצות. מזל שעמית לא שינתה את דעתה וביום שבת היא תיקח אותו אליה וחסל סדר צ'ולי. לא שאני לא אוהבת אותו, הוא הרי מתוק נורא, אבל הוא חתול שצריך לגדול לבד. הוטרינר אמר שהזן הזה מאוד דומיננטי וטריטוריאלי. ואגב, לא מדובר ברוסי כחול אלא באנגלי קצוץ שיער, מה שמסביר הרבה דברים.

עוד מעט רוני חוזרת מתאילנד, שם היא מבלה עם בעלה את ירח הדבש, ותיקח את סברס חזרה. ואז אני אהיה מאוד עצובה, כי אין בעולם חתול יפה, רגיש, נעים הליכות ומתוק כמו סברס. וגם סברס יהיה עצוב, כי זה לא קל לחזור לגור בתל אביב אחרי חופשה ארוכה בכפר.

בקיצור, נמאס לי מחתולים. הם עושים לי רק דאגות ושברון לב. אני אשאר עם הארנבת שלי וזהו.

פרצוף ינשוף

קיטור חוזר: נכון זה נורא מעצבן שיש את התאריך הזה בצד?

מי צריך את הפונקציה המחורבנת הזו בכלל, מה אני, שמאית רכב?

תבולע לאלתר.