ובלי שום קשר להמשך הפוסט - שני חתולים שמצאתי משתכשכים באור השמש:

ממש יין ויאנג.

ראשית תחילה עלי לציין, שכל התמונות שתראו בהמשך הן בלתי ברורות בעליל, יען מצלמתי דפוקה. עד כאן הגילוי הנאות. עכשיו לסיפור.

אני עומדת לי במקלחת ומוציאה שחורים מול המראה כמו כל בחורה שמכבדת את עצמה. צ'ולי נעלם זמן מה לפני אך לא דאגתי. יחזור - יחזור. לא יחזור - לא יחזור. ככה זה חתול. בזמן שאני מורטת לעצמי גבות בעדינות אני חשה משהו זז בין רגליי. מסתכלת - הנה זה צ'ולי, שחזר מהכפור, והוא משחק לו עם משהו.

מה זה צ'ולי? שאלתי אותו. מה הבאת לי מתנה? צ'ולי קפץ הצידה בגאווה, אבל רק לרגע, ואני זכיתי בהצצה חטופה במתנה הנחמדה שהביא לי הקצ'ול:

הו! מה חמוד הוא האפרוח! ראו נא - אוזניו וורדרדות, ויש לו זנב ורגליים! ממש כמו עכבר אמיתי לגמרי! איזה חמוד שכזה!

צ'ולי שיחק לו כל הערב עם העכבר הנ"ל. העיף אותו לכאן ולכאן, רדף אחרי גופתו המתפוררת ברחבי הבית, ובעיקר עורר את קנאתו של סברס, שמאוד רצה גם לשחק עם המשחק החדש, אבל לא הורשה. ומה? צוד לך משחק משלך. צדק חייב להיות.

לפחות הביא לי עכבר, ולא עכברוש. יש בגינה מספיק עכברושים כדי לכתוב סיפורת לילדים. מידי פעם בדרכי החוצה חוצה את השביל חיה שנראית כמו חתול קטן או כלב מאוד מוזר, וכך כבר למדתי לא להיבהל. חוץ מזה, יש לי ניסיון עם בעלי חיים מזן הנמייה.

כן, היה אז את החמוס שבי, כשגרתי בדירה המקוללת ההיא עם השותפים. חמוס זו חיה מטופשת להפליא, היא רצה באופסייד ועושה קולות משונים ולא מתנגדת כשחתול מנסה לזיין אותה בתחת, ועל כך נכתב השיר - "הרצל תפסיק לזיין את שבי בתחת". שיר מעולה, דרך אגב. הפזמון קליט.

וחוץ מזה, שנים לפני קניתי לי בחמישה שקלים עכבר מעבדה לבן וקראתי לו סטפן מיינארד קלארק השלישי (ובקיצור-  סמארק). הוא היה מאוד חמוד ומידי פעם שיחררתי אותו בחדר שיסתובב לו. אך אבוי, יום אחד הוא ברח לי מתחת למיטה, ליד הקיר. מייד הזזתי את צד ימין של המיטה כדי להגיע אליו, אך הוא ברח לצד השני. הזזתי את צד שמאל כדי להגיע אליו, אך הוא ברח לצד השני. הזזתי את צד ימין של המיטה כדי להגיע אליו, ואז שמעתי - קחחחחחק.

הכול ברור.

הייתי רוצה לספר לכם שסמארק זכה לקבורה נאותה, אבל לצערי אני לא נוגעת בבעלי חיים מתים, בעיקר אם הם מתים מאוד. למזלי הרב, בדיוק היה אצלנו ערבי אחד ששיפץ לאמא שלי את החדר, והוא זה שזרק את סמארק דרך החלון ומייד.

מאז לא היה לי שום עכבר.

עד אתמול!

אבל צ'ולי לא נתן גם לי לשחק איתו, שמר עליו מכל משמר גם בזמן האוכל.

כשנמאס לו העפתי את העכבר החוצה בעזרת יעה. כשג'ו חזר נורא רציתי להשוויץ לו בעכבר ולהראות לו כמה שהוא חמוד, אבל בנתיים חתול אחד או כלב או איזו חיה העלימה את הגופה.

עצוב מאוד.