לא קיבלתי את התפקיד בעבודה שרציתי.

למען האמת, בגלל שאני קצת אהבלה, לא אמרתי עדיין לאף אחד שאני רוצה את התפקיד הזה, חוץ מלעצמי.

כך שאין לי באמת סיבה להיפגע מהעובדה שמישהו אחר קיבל אותו.

רק להיעלב נורא.

כי אפילו לא ביקשו ממני.

ומייד התקשרה אלי הבוסית החדשה שלי, ואמרה לי - "הי! אני מיצי, העורכת החדשה שלך!" בקול כזה של אחת שהשמש זורחת לה מהתחת.

אין לי מושג מי זו ואני כבר שונאת אותה.

(גם גוגל לא יודע מי היא. ובימינו, אם אתה לא מופיע בגוגל, אז מי אתה בכלל)

אני רוצה להתפטר וללכת. להטיח בהנהלה מילים גבוהות מסוננות בשפה יפה דרך שפתיים קמוצות.

אבל דווקא עכשיו המשכורות שלי יפות, ואני כל כך אוהבת את העבודה שלי.

"את יכולה לבכות עכשיו, אם את רוצה" אמרתי לעצמי.

אבל לא יצא לי כלום.

חוץ מעוד סיגריה.

אני תמיד אומרת שיש זמן לכל דבר, ושהחיים מלאים במחנים. אז אונה לי ואונה לי.

אולי פעם אחת בחיים אני אצליח להחזניק את התסכול והמימור והיוהרה

ולזרום עם השינוי.

זה שהיה לי טוב עד עכשיו לא אומר שמעכשיו המצב יתדרדר.

למרות שלפי השקפת העולם שלי זה דווקא כן ככה.

דיברתי עם הבוס לשעבר, שעודד אותי מאוד. מי כבר יכול להבין אותי בענייני עבודה כאלו. כבר כמעט שנתיים אנחנו עובדים ביחד, עם הפסקות ומלחמות וויכוחים ובאמצע שירילי-בירילי כמו מים. עם מי יש לי לדבר במהלך יום העבודה חוץ ממנו? אני עובדת לבד, מהבית.

כזו אני.

הוא אומר שאני מוכשרת אבל קצת משוגעת, וצריכה להיזהר עם השיגעון הזה שלי, שלא ליפול.

הוא אומר שאני מוכשרת ואני רוצה להאמין שזה מספיק.

אני לא יודעת להשתמש בפוליטיקות, וכשאני עומדת על שלי זה בדרך כלל בעצבים וגרר טריקות דלת נזעמות.

אז מה יהיה עכשיו בעבודה?

אני לא יודעת.

מה יהיה עם תל אביב?

אני לא יודעת.

אני לא יודעת כלום ואין לי מושג מה.

ישבתי אתמול עם ג'ו שעה על שמיכת פליז שנפרסה ליד התנור ודיברנו תוך כדי שאנחנו פורמים בשותף גוש חוטים פלונטרי לגמרי.

לא הצלחנו לפרום את הכול.

אז הוא קרא ספר ואני שיחקתי בסלולר.

ואחר כך הזדיינו עד שיצא עשן

וקמתי עייפה עם הרבה חלומות רעים בראש.

אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה.