בחלום הראשון, אני מגלה שצו'לי חזר הביתה, ואומרת לעצמי - מה קרה? למה עמית העיפה אותו? זה לא לעניין בכלל!!

ואז ג'ו בא ומספר לי שהוא ראה את צ'ולי נופל מהחלון. אני הולכת לחלון לבדוק, ורואה את צולי מרוח על המדרכה, בשני חלקים.

"בעיה של עמית", אמרתי לו.

כאילו מה, זה כבר לא החתול שלי. אני לא יכולה לדאוג לכל החתולים שבעולם.

ואז, חברה שלי אפי (שאני כבר לא בקשר איתה שנים, אבל מה זה חשוב) נתנה לי לשמור על הבן הקטן שלה, בן שנה ומשהו. הוא ישן כשהבאתי אותו הביתה, אבל אחרי כמה זמן הוא התעורר, והאכלתי אותו, ושיחקתי איתו, ואז באה אלי חברה וישבנו על הרצפה ודיברנו. פתאום היה טלפון, אפי רצתה לדעת מה העניינים. "הכול בסדר", אמרתי לה, "הוא אכל כך וכך, ועכשיו הוא משחק", סובבתי את הראש אחורה כדי לראות אותו, ופתאום אני מגלה שהוא שוכב עם הפנים שקועות בתוך קערת המים של החתול.

אני עדיין עם הטלפון ביד, לא יודעת מה להגיד, ניתקתי את הטלפון וזרקתי אותו לאמא שלי, שהיא תדבר עם אפי כי אני לא מסוגלת. מהר מהר הוצאתי אותו מהקערית, הוא לא נשם, היה חיוור ונפוח, כמעט טילטלתי אותו מרוב לחץ, ואז התחלי לעשות לו הנשמה. הוא לא מת, אבל גם לא ממש חי. השארתי אותו עם אמא שלי וחברה שלי וברחתי משם.

הלכתי באיזה גן ציבורי ובכיתי, על הילד, על אפי, על איך זה קרה בכלל ולמה זה מגיע לי. זה היה פשוט נורא, בסך הכול לא הסתכלתי עליו דקה - מי היה מאמין שאסון כזה יכול לקרות?

ואז ג'ו העיר אותי. לקח לי כמה שניות להבין שזה היה חלום

וכל כך שמחתי, אין לי דרך להסביר.

וכל זה בגלל שאני הולכת לפגוש היום את הבוסית החדשה.

לפחות התייבשו לי קצת החצ'קונים.