נו, אז נפגשתי עם הבוסית החדשה.

בתוך תוכי אני רותחת מכעס, כולה סיימה תואר בתקשורת - היא ועוד עשרת אלפים. אני שמה זין על סטודנטיות לתקשורת, כל מפגרת שניה הולכת ללמוד היום תקשורת, אין בזה שום דבר מיוחד (וכל מפגרת ראשונה הולכת ללמוד הוראה). אין לה ניסיון בשיט, חומרים שלה מעולם לא פרסמו והיא כותבת כמו תחת.יבשושית, משעממת ומתחנפת לקוראים. היא רוצה לעשות קופירייטינג לכותרות. אני אומרת - חמודה, קודם תעשי קופירייטינג לשיער שלך.

עכשיו היא גם קופירייטרית.

אבל חוץ מזה היא די נחמדה, מתלהבת ולא רק מעצמה, אבל לא ברמות שיכולות לעלות לי על העצבים. היא עדיין לא יודעת מימינה ומשמאלה במערכת, וזה אומר שרוב העבודה עדיין נופלת עלי. לעורך הראשי לא היה זמן לדבר איתי. למזלו, כי היה לי הרבה מה להגיד לו.

הפחד הגדול שלי הוא שאני אסביר להם איך האתר עובד, ואז הם יעיפו אותי. ואז אני אתבע אותם, נשבעת לכם, אני אתבע להם את הצורה. אני אשרוף את הבניין ובאופן אישי אפרום לה את הסוודר המפגר שהיא לבשה היום.

בכל מקרה, העניינים הסתיימו מוקדם מהצפוי. חשבתי שזה ייקח יותר זמן אז פיניתי לעצמי את היום, ועכשיו יש לי לשרוף שעה עד שהבוס לשעבר יתפנה מעיסוקיו ואני אוכל לשבת איתו קצת, ואחר כך רציתי גם לחפש דירה.

למרות שלכי תחפשי דירה כשהעבודה שלך בסימן שאלה.

אבל נו.

אני מתה מפחד. מישהו כאן מבין את זה בכלל? אני מתה מפחד ומתבאסת שלא לקחו אותי למשרה הזו, ולא אכפת לי כל הלגיטימציה שאני מקבלת מאנשים אחרים. כולם חושבים שאני זו שקיבלתי את המשרה כי בשבוע האחרון אני מחזיקה את האתר לבדי, כולל כל שאר הדברים שאני עושה. וזה מבאס להגיד לכולם - "לא, זו לא אני, זו איזו מישהי שאף אחד לא שמע עליה אבל יש לה תואר בתקשורת"

זה בכלל לא משנה שיש לי ניסיון בכתיבה, שאני מקבלת ביקורות טובות, שאני אחראית ומשקיעה ומסודרת וכאלה.

זה שווה לתחת.

לה יש תואר בתקשורת

ולי אין.

פרנציפ גם לא יהיה לי. על הזין שלי תואר בתקשורת.