אחרי הפגישה ההיא, מהפוסט הקודם (והעצבני משהו, אבל זה רק בגלל שהייתי עצבנית) העברתי לי את הזמן בתל אביב, כמו שרק אני יודעת, הווה אומר קניות. כפי שאומר הפתגם - 400 שקל שנמשכו במערכה הראשונה, ייגמרו עד המערכה השלישית. זה לא הכי מדוייק, למען האמת, כי בזבזתי רק 300.

מגיע לי, הייתי עצבנית.

אז דבר ראשון הלכתי לקנות לי משהו לאכול בקפה, ופגשתי שם את ליאת הלסבית, ואפילו ישבנו קצת וקישקשנו על מיץ גזר ועניינים, ועוד שי חבר'ה שלה הצטרפו. יוצא לנו להיפגש מידי פעם ולקשקש, אבל זה תמיד שטחי וקצר, כי בתכלס אין לנו על מה לדבר. ליאת היתה חברה שלי בתיכון, אבל מסוג החברות שמהוות השפעה רעה, זאת אומרת, היא היתה מפליצה עלי, או מחטטת באף ועושה כאילו היא מורחת את זה עלי, ומעולם לא הצליחה לפרגן לי בשום צורה. אבל זה לא היה חד כיווני, היום היא סיפרה לי שהיא משלימה בגרות במתמטיקה, וכששאלתי אותה למה, היא אמרה "כי בתיכון, במקום ללמוד, את סחבת אותי לים"

אני סחבתי אותה?

נניח.

בכל מקרה התחברנו כי היינו היחידות בארץ שהעריצו את דף לפארד. גם זה קורה.

ותזכירו לי לספר לכם על ההופעה של U2. סיפור קצר אבל קולע.

אחרי שנמאס לי ממנה המשכתי להסתובב עד שהעורך יחזור הביתה. הלכתי לשוק-יד-שניה בכיכר ורכשתי לי טבעת מאוד יפה, שרשרת מאוד יפה, ספר של יז'י קושינסקי בשביל ג'ו, ספר של נעמי רגן בשבילי, ועוד ספר שנקרא "שירה והירושימה", שבכלל קניתי אותו לפני שנה והלוותי לחברה ובאותו יום פרצו לה לבית וגנבו, בין היתר, את התיק עם הספר בתוכו.

היש תירוץ מופרך מזה?

אז קניתי אותו שוב, בחצי מחיר. וזה בגלל שאני אוהבת את הספרים שלי מאוד.

כמו כן ברצוני לציין שקניתי לג'ו גם את הסבונים שהוא אוהב, וזה בגלל שאני חברה טובה.

בקיצור, אחר כך ישבתי עם העורך לשעבר, ודיברנו קצת על העתיד שלו וקצת על העתיד שלי וקיבלתי כמה עצות טובות לחיים טובים וגם ספר טיפשי כמו שאני אוהבת (הוצא מהקשרו) ודיסק עם המון טאמבים לאתר, כי זה חשוב.

אחר כך הוא הלך ליוגה ואני הלכתי לאכול עם אמא שלי באיזו איטלקייה, ואחר כך היא הלכה הביתה ואני פגשתי את רוני ובחל"ה, והלכנו לקינג גורג להסתכל על בניין שיש בו דירות להשכרה.

רק להסתכל, רק על הבניין.

וגם אכלנו נקניקיות.

רציתי ללכת לראות דירה בשביל עצמי אבל קרה לי דבר מוזר: כתבתי ביומן את כל הפרטים - רחוב, מה הריהוט, איך הדירה, כמה כמה, בלה בלה בלה, ואז מספר טלפון: 05

זהו.

מה קרה אחרי ה-05? זה אין איש יודע. כנראה שחטפו אותי חייזרים באמצע הכתיבה או שבדיוק נהיה לי קקי או שבדיוק התחלתי לחשוב על פרפרים ותותי שדה ועכשיו אין לי מושג מה המספר טלפון וחבל, כי זו דווקא נשמעה דירה נחמדה.

ואז חזרתי הביתה, וזה היה יום ארוך.

התחיל מעצבן, אין ספק, אבל בזכות זה שקניתי דברים חומריים נרגעתי.

כל פעם שחולפת בי מחשבה מעצבנת על הבוסית החדשה ומה יהיה וכאלו, אני רק מסתכלת על הטבעת החדשה שלי ונרגעת מייד.

זה בגלל שמתחת לחזות הגברית הזו, עם השפם והגבות, אני עדיין אישה אמיתית, כסילה כשפיפון.

ובנוסף עלי לציין, שמאז שהפסקתי עם הגלולות קטנו לי הציצים וזה מעצבן לי את הצורה. במחזור הראשון אני אחזור לגלולות וזהו. גם נורא מעצבן לעצור עניינים באמצע בשביל קונדום, זה כזה גיל ההתבגרות, כזה?

נ.ב אתם עדיין אוהבים אותי?

(סיומת מתחנחנת שמתאימה לסגנון של העורכת החדשה)

(שעוד עשויה להוכיח את עצמה, ואני עוד עשויה ללמוד לאהוב אותה, אלוהים ישמור)