לא יודעת אם סיפרתי לכם את זה כבר, אבל סברס החתול נוהג לדבר מידי פעם. כן.
כשהוא חוזר הביתה מסיבוב הופעות בשכונה הוא מייד אץ לספר לי את כל מה שעבר עליו. זה הולך ככה:
שלום חמוד!
מאו!
מה שלומך?
מא, מאו
הלכת לטייל?
ררמממ
ומה ראית?
מאאיאו
באמת?
מאו
ומה עוד?
רממממ, רממממ מאו
איזה כיף לך!
חחחרחרחרחר (גרגור קולני במיוחד)
בלילה הוא שוכב על השמיכה ומחכה שמישהו ימעך אותו או ילטף לו את האף. בלילה הוא לא כל כך אוהב לדבר, רק לגרגר, אבל אני בכל זאת מנסה:
סברס! איך קוראים לך? (חרררחררר) אתה חמוד? (חרררחררר) אתה אוהב אותי? (חרררחרררחרר)
ג'ו: אולי אני אביא לך אבן, ותוכלי לדבר אליה.
אבל אבן לא מגרגרת! ואת האבן אי אפשר למעוך ולכווצ'ץ!
היום בבוקר הוא שתה מהמים של האבוקדו ותוך כדי הפך את הכוס וכל המים נשפכו על הרצפה.
על הבוקר!
(במים של הקערית הוא לא נוגע, חס וחלילי)
אין עוד חתולים כמו סברס בעולם.
ויהיה מאוד משעמם כשרוני תיקח אותו בחזרה.
מי יכווצ'ץ?? אני אכווצ'ץ!! כווץ', כווץ'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
