לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


האושר מגיע במנות קטנות ומטופשות
כינוי:  הפופיקית ההיא

בת: 46

ICQ: 314718484 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2004

לשתות קפה ולחזור הביתה בשלום


 

 

לפעמים אני תוהה אם תקריות בתי הקפה שלנו הן סתם צירופי מיקרים או עניין של מזל רע. אתמול, למשל, הזמנו ג'בטה עם בשר לבן וכל מיני דברים בפנים. המלצרית שאלה - רוצים את הפוניני? זה מגיע עם סלט ומיץ. אמרנו לא. אמרה בסדר. לא חלפו דקות מספר, וקיבלנו קערת סלט (???) וסנדביץ עם גבינה צהובה. קראנו למלצרית ואמרנו לה - סליחה אבל, אנחנו ביקשנו חזיר, ואת הבאת לנו טוסט צהובה. המלצרית אמרה - אתם בטוחים? פתחנו את הסנדביץ לפניה והצגנו לה את הגבנ"ץ והעגבניה. הלכה המלצרית וקראה לאחראית משמרת. האחראית משמרת אמרה - אתם בטוחים? שוב פתחנו את הסנדביץ בפניה והצגנו את העדויות. האחראית הלכה לברר עם מנהלת המקום, ששהתה באותו זמן באירוע משפחתי בכפר סבא. המנהלת ביקשה ממנה לברר שוב את הנושא, ולעכב אותנו עד שהיא תבוא. האחראית התיישבה לידנו ודיסקסנו על ההבדלים המהותים בין טוסט גבינה לסנדביץ חזיר. כשהמנהלת הגיעה אמרה לנו שלום קטן ומיהרה לקחת את הטבח לשיחה. אחרי כמה דקות היא יצאה מהמטבח עם חיוך, ואמרה שאם לא אכפת לנו, יש שם חזיר בתוכו. פתחנו את הסנדביץ, קילפנו את הצהובה, העגבניה, העירית והזהו, ואכן, מתחת שכבה פרוסת נקניק או משהו, שנראה כאילו עברה דבר או שניים בחיים. המנהלת אמרה שהיא מצטערת על האי הבנה, אבל הם נוהגים לחתוך את הבשר דק-דק כי קשה ללעוס אותו (!). הרכנו את ראשנו בעלבון והמשכנו לאכול את הסנדביץ, שבנתיים כבר היה קר. כשהיגיע החשבון, גילינו שהם חייבו אותנו על פוניני, זאת אומרת עם סלט וכוס מיץ, אבל מחקו לנו קפה אחד, בתור זיכוי על אי ההבנה או משהו.

 

ובנוסף, שני שלוקים מהקפה שלהם, שהיה וינאי, עשו לי שלשול מטורף.

 

וזה תמיד קורה לנו, הדברים האלו. פעם ישבנו בצבעים בקפה, והזמנתי קפה קר. זה היה במאי, אני זוכרת היטב. המלצרית אמרה שאין להם קפה קר, כי קפה קר יש רק בקיץ. אז אמרנו לה - אבל עכשיו קיץ! המלצרית קראה למנהל משמרת, שישב איתנו רבע שעה וניסה להסביר לנו למה באמצע מאי לא קיץ. לא השתכנענו, בעיקר בגלל שהיה נורא חם. בבית קפה אחר ג'ו הזמין אספרסו שני ואני כוס מים, ולא קיבלנו אותם מעולם. לעומת זאת, כשקיבלנו את החשבון, חייבו אותנו על קפה עם ליקר, שבכלל לא היה בתכנון. והכי מעצבן אותי, שכל פעם שאני מבקשת את הסנדביץ סלמון בלי הצלפים, אז הם שמים לי במקום מלפפון חמוץ, ואם הם רק היו שואלים אותי, הייתי אומרת להם שהדבר השני שהכי שנוא עלי בתחום הירקות זה מלפפון חמוץ. הראשון זה חציל.

 

בקיצור, בילוי בבית קפה מסוגנן ועתיר אווירה אירופאית כבר מזמן עושה לנו עצבים בתחום. ואני שואלת - למה זה מגיע לנו?

 

ואחר כך חצינו את הכביש והלכנו לגולדן בר להוריק איזה גינס כדי להירגע, וחשבתי לעצמי שאני ממש שמחה שאני כבר לא רווקה מתוסכלת שצריכה למכור את עצמה בפיק אפ בארים. לא שאי פעם עשיתי את זה.


והיחידה שאוכלת כמו בן אדם בבית הזה זו הארנבת.

 


(ופיקציה, את לא תגידי לי איך לכתוב מייד. אם אני רוצה לכתוב מייד, אני אכתוב מייד, ואני כותבת מייד כדי להדגיש את המייייד, ולכן מבחינתי המייד ישאר מייד. מילא אם אני כותב גרידא במקום גרידה וההיפך, אז יש מקום לתקן. אבל בגדול, מייד זה מייד, וכמו כן אני חושבת שאוצר המילים שלי והעובדה שאני מקלידה על עיוור מפצים על שגיאות הכתיב\הדפסה הזניחות שלי. תודה.)

נכתב על ידי הפופיקית ההיא , 26/12/2004 14:06   בקטגוריות פופיק וג'ו בדרכים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



53,221
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להפופיקית ההיא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הפופיקית ההיא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)