אורגזמות זה עניין משתנה. אצל כל אחת בכלל ואצלי בפרט. יש אורגזמה של ירידה, שאותה אני דווקא הכי פחות אוהבת, היא נמצאת בסקאלה מתחת לאורגזמה של אוננות. הדרך הטובה ביותר לנצל אורגזמה של ירידה זה לעצור אותו בשניה שהיא מגיעה, לנשום עמוק ולעבור לפמפומים. אם מקפידים על תזמון נכון, בסוף אני נהיית מפגרת.

 יש את האורגזמה המפתיעה, שכשמה היא, מבליחה באמצע החיים, עושה צ'ק על כל התסמינים, ונעלמת. ואז יש לך שתי ברירות - או לתת לו להמשיך ולקוות שמנושך יתרטב במהרה ולא יעשה בעיות, או להתחיל למשוך זמן על ידי אלמנטים אחרים, כמו מציצה למשל. אבל לא תמיד זה לעניין ומה הקשר. בקיצור, מדובר באורגזמה נעימה אך בעייתית. פעם חטפתי אחת כזו, שמעכה לי את המעיים וגרמה לי לאבד תחושה ברגליים ואחר כך כבר לא יכולתי לעשות שום דבר, וזה מוביל אותנו לאורגזמה האגוצנטרית - זו האורגזמה שאחריה אסור לגעת בי, לדבר איתי, או להתקרב אלי. חד וחלק - נגמר הסיפור. בדרך כלל אני גם עייפה כל כך אחרי אחת כזו, שכל מה שבא לי לעשות זה פשוט להירדם, ואין זה סקסואלי בכלל. יש את האורגזמה המתמשכת, הווה אומר - אם אני נושמת נכון כשהיא מתחילה, אז אני יכולה למשוך אותה לפחות עד שהוא גומר, וזה מעולה. היא לא פצצתית, זאת אומרת - היא לא משאירה אותי מעולפת ומריירת, אבל היא בהחלט אורגזמית, לפי כל אמות המידה. ואז יש את האורגזמה בדיליי, זאת אומרת - בסוף האקט אני מסופקת אבל לא גמרתי, ובין שלושים שניות לדקה אחרי היא מפציצה. או אם אני הולכת להשתין, אז היא תופסת אותי על האסלה, וזה תמיד נורא מצחיק אותי.

אבל דבר אחד קבוע - אחרי אורגזמה, אני חייבת, חייבת, חייבת שוקולד. זה כמו הסיגריה שאחרי, בהבדל אחד - סיגריה אני מעשנת אם לא גמרתי (או שאני מעשנת סיגריה ואז גומרת, ע"ע בדיליי). בדרך כלל אני מעדיפה חטיף, אבל גם וופלות יספקו אותי. הבעיה היא בדרך כלל עובר זמן מהאורגזמה עד השוקולד - אני שותה מים, הולכת להשתין, ואז תרה בבית אחרי משהו מתוק. לפעמים אני חכמה ומכינה מראש שוקולד ליד המיטה, אבל גם זה לא מספיק, מבחינתי. החלום שלי זה להספיק לנגוס בשוקולד בשניה שבה אני גומרת, וזה, רבותי, יהיה כל כך אלוהי, ששעתיים אחרי זה אני לא אצליח לדבר בשפה שהיא לא סינית.

ונאמר אמן.