הקוראים מתבקשים לעבור לדום, במיוחד הקבועים מבניכם אשר ליוו את המוקטעה עוד מימיה הראשונים. חצי שנה עשיתי שם, והאמת היא שהיה לי כיף, במיוחד בקיץ. אבל השבוע אנחנו נפרדים וגם חוגגים, תמה לה תקופת העציצים, החלה תקופת הארגזים. עוד אין לי לאן ללכת, כי התוכנית לעבור לבית של אמא שלי נכשלה, היות ואמא שלי התחרטה. אבל אני אורזת, ומחפשת, ובנתיים - אומרת שלום.

שלום לחדרי הקטן והמסרוח

(זה לא אני עשיתי, הגעתי הביתה וזה היה ככה)

שלום לשידה שהכנתי במו ידי מרמקול נטוש

שלום לחלון המעצבן שהחתול נכנס דרכו עם כל הבוץ

שלום לאוסף האלכוהוליזם שלי ושל ג'ו

שלום למקלחתי החמודה על ברווזוניה הענוגים

שלום לכיור, שלום לברזים

שלום לחלון שמעל השירותים

לאסלה המוגבהת וערמת העיתונים

ועכשיו, ניפרד יפה מהעציצים.

בהתחלה שתלתי אותם בבטון, והיו לי פלפלים המון

(די כבר עם החרוזים, זה עושה לי כאב ראש)

אחר כך בעלי הבית שתלו מעליהם שיח שעושה צל, אז העברתי אותם לאדנית.

ואז בא הגשם והרג לי את הפלפלים סופית, ועכשיו היא נראית כך:

(לא רע, בהתחשב בעובדה שזו כבר לא אדנית תבלינים אלא עשבים שוטים)

די עם החרוזים!

ויום אחד, הלכנו למשתלה וקנינו פרחים.

אז עוד לא היה לי שולחן בכלל, זוכרים?

אחר כך ג'ו התקין לי מדף מעל הדלת, ובזכות זווית הרמונית עם השמש הם גדלו לתפארת.

והגשם כל כך הרג אותם, שאפילו לא טרחתי לצלם. בקושי נשארו ענפים. זה ממש עצוב.

על הבטון שמתי עציצים שסחבתי מאמא שלי. רואים את השיח המגעיל שעושה צל? אויב רשע ואכזר!

בכל מקרה, הגשם הרג גם אותם.

ואחרון חביב, אנחנו נפרדים מסברס החתול, המושלם, המקסים, המנומס, הסמרטוט, הרב-שגל, המנמנם, המגרגר, המדבר, והמסטול.

.

אשר יחזור לזרועותי של רוני, וישכח את כל מה שהיה ביננו עוד חודשיים.

ניתן להשאיר מילות פרידה אישיות בתגובות.

תם הטקס.

מוקדש למוניקה, שלא רוצה לבוא אלי.