למען האמת אני גם מבוהלת, גם לחוצה, גם עצבנית וגם אובדת עצות.

אני צריכה לפנות את הדירה עד מחר, ועוד לא סיימתי לארוז. מה לא סיימתי - אין לי ארגזים בכלל! יש מיתון של קרטונים בפ"ת. אז אתמול ארזתי חצי מהבית בשקיות, ועוד נשאר לי קצת מהמטבח וארון הבגדים. אני צריכה למצוא דירה עד ה-10 לחודש, שאז טושה מתפנה, ואין כלום! לפחות לא במחיר שאנחנו צריכות. היא לא מוכנה לשלם יותר מ-200, אני כן. ואם אני אבטל עם ההסדר עם טושה אני גם אתקע אותה וגם זה יעשה לי רגשות אשם קטלניים וכמה אפשר לא לישון בלילות? טוב, אבל האמת היא שזה בקטנה, לא? אנשים תמיד מוצאים דירה, זה כולה פתח תקווה, כולם עוזבים פה, לא?

רק שישאירו ריהוט.

והבעיה השלישית היא, שעדיין אין סידור לסברס. לי ולא"א היתה תוכנית, שהם יכנסו למוקטעה, וכך הם גם ירגילו את החתול לנוכחותם, וגם יהיה להם איפה לגור, כי עכשיו הם גרים אצל האבא של בחל"ה, ולא מוצאים דירה בת"א (...) ואין להם פרטיות. אבל בעלי הבית שלי לא הסכימו, כי זה לתקופה קצרה מידי. כוסאמק! מה אכפת לכם?!? כסף זה כסף, לא?

ג'ו אומר שהחתול זו הבעיה של א"א, אני אומרת שלהטיל אחריות על מישהו אחר זה לא הפיתרון, ובנתיים אני לא אשן בלילות, אז מה עשינו בזה.

ואם זה לא מספיק, אז הכלב המטומטם פרץ לי לפח זבל ופיזר ג'יפה בכל החצר והייתי צריכה לנקות את כל החרא הזה בדיוק כשחזרתי מהעבודה עייפה ומדוכאת.

אבל לפחות אני כבר לא בהתמוטטות עצבים

אני חושבת

אני לא יודעת מה העיניינים פה בזמן האחרון, אבל כולם החליטו להידבק לקולאפס שלי ולשבור לי שיאים. זה התחיל עם ג'ו, שברוב חוצפתו השתלט עלי על הסלולרי בזמן שהייתי במקלחת וכבש את טבלת השיאים. שלושה ימים הייתי צריכה לפזול נוןסטופ עד שהחזרתי את כבודי האבוד ובא לציון גואל. עכשיו טושה התחילה. עם הסלולרי שלה, אומנם, אבל התחילה. בעוד אני עמדתי על שיא יפה של 56,000 פלוס, היא באה ברוב חוצפה ודפקה איזה 500,000. ואני אומרת - מה?!?! ומייד התחלתי לשיא במרץ. זה לקח לי יומיים. אתמול בערב דפקתי שיא קטלני של 602,008, ושלחתי לה SMS בסגנון "מצטערת כפרה אבל שברתי לך ת'שיא, 608,0002", אז היא שלחה לי חזרה -"אני לא רחוקה ממך, 557,659", והטירוף התחיל שוב.

באחת בלילה נגמר המרתון סופית, כשהגעתי למליון ומשהו נקודות ופזילה קבועה. כל הזמן הזה ג'ו קרא ספר ומידי פעם אמר לי שיוצא לי קצף מהפה. טושה שלחה לי SMS בדיוק כשסיימתי, ואני, שהייתי בטוחה שהיא הגיעה לאיזה 800,000 עלובים, מייד אמרתי לה - עשיתי מליון! זיינתי אותך! אז היא אמרה לי -

אני בדיוק קוראת לך בבלוג ונקרעת מצחוק.

כאילו מה, אין לי יותר שליטה על החיים שלי, או מה?

(אפילו תגובה לא השאירה, הזונה)

מישהו מכיר תפילה מיוחדת ליום שני?