אמא שלי היא אישה חסרת טאקט לחלוטין. זה היה יכול להיות מביך אלמלא התרגלנו אליה. אם נעה, למשל, קופצת לבקר ועל ראשה סרט סרוג כזה של פריקים, אמא שלי מייד תגיד לה "זה מכער אותך נורא". או אם היא לובשת שמעטס של פריקים, כמו מכנסיי דייגים או פונצ'ו, שהרי היא פריקית, אז אמא שלי אומרת לה - "למה את לא יכולה להתלבש כמו בן אדם?"

לפני שבוע בערך היא ניסתה לשדך לטושה בחור שהוא הבן של חברה של חברה שלה, או משהו דומה. להלן פרטי השיחה כפי שנשמעה בספיקר:

אמא שלי: כדאי לך, הוא בן שלושים ועובד באורנג'. בן אדם מסודר.

טושה: איך הוא נראה?

אמא: לא יודעת איך הוא נראה, אבל יש לו דירה בפתח תקווה.

טושה: את לא יודעת איך הוא נראה?

אמא: אני יודעת שהוא לא גבוה, אבל גם את נמוכה, אז זה בסדר, לא?

טושה: שיער, עיניים, משהו?

אמא: לפי מה שהבנתי, אין לו הרבה שיער

טושה: מה?! קירח?? לא רוצה

אמא: לא אמרתי קירח! אין לו הרבה שיער, זה מה שאני יודעת.

טושה: לא נראה לי...

אמא: מה את חושבת לעצמך? שאת מלכת היופי? בחורים עומדים אצלך בתור?

טושה: (המומה) מה?!

אמא: להרבה גברים בגיל הזה יש קרחת, מה יש? הנה, גם לג'ו של שירה יש כבר נקודות של התקרחות, עוד שנתיים לא ישאר לו שיער בכלל.

אני: הלו הלו! תני לו קרדיט, לפחות שלוש שנים.

אמא: (בנחרצות) לא. שנתיים. אפילו פחות. וטושה, תאמיני לי - תלכי על זה. את רוצה להמשיך להישאר רווקה זקנה?

טושה: אני רק בת 25!

אמא: זה כבר נחשב זקן, שתדעי לך, אתן כבר לא צעירות.

אני: מה את רוצה ממני?

טושה: שירה כבר מסודרת, יש לה את ג'ו

אמא: אז מה, את חושבת שהוא יתחתן איתה? אין סיכוי. אתן שתיכן בררניות מידי, אתן רוצות להתחתן בגיל שלושים?

אנחנו: כן!

ואחר כך נמאס הלכתי והשארתי את טושה לבד במערכה, שתסביר לאמא שלי למה, לכל הרוחות, היא לא מעוניינת בגמד קירח, אפילו שיש לו בית ורכב.

בכלל, אני לא יודעת מה יש לה נגד ג'ו, או גברים בכלל. פעם העזתי לפלוט שהזמנתי את ג'ו למסעדה, אז היא טענה שהוא ג'יגולו שרק נהנה לזיין אותי ולאכול על חשבוני, ולמה הייתי צריכה לשלם על הכרטיס טיסה לרודוס? מה, הוא לא יכל להזמין אותי? היא גם קראה לו עצלן באיזושהיא הזדמנות, לא זוכרת למה, ואחרי שג'ו שמע את זה בכלל נמאס לו ממנה. והוא עוד דיבר איתה ביידיש, פור גאד סייקס! אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לתאר את הסלידה של אמא שלי מג'ו היא בדוגמה הבאה:

אמא: את יודעת למי אסף הראל דומה?

אני: (מתעסקת במחשב) לאסף הראל

אמא: נו, ואם היה לו שיער?

אני: לליאור שליין?

אמא: לא! לג'ו!

אני: מה???? (ומייד הולכת הביתה)

למען הפרוטוקול יצויין שאין שום קשר בין אסף הראל לג'ו. לא בגוון העור, לא בגבות, לא באף ולא בעיניים. מאיפה היא הביאה את הקישקוש הזה, רק אלוהים יודע.

ואחר כך היא לא מבינה למה אני לא מסוגלת להיות בנוכחותה יותר מחמש דקות

אמא: על מה עבדת היום?

אני: זה לא עניינך

אמא: איפה ג'ו?

אני: זה לא עניינך

אמא: לאן את הולכת?

אני: זה לא עניינך

אמא: למה נגעת בחצ'קון הזה?

אני: זה לא עניינך.

אמא: אל תעברי לרחוב מזרחי, יש שם פושעים.

אני: בסדר.

(וכל זה בשיחה אחת)