אסתטיקה א'

אני לא עושה גבות, זה כבר ידוע. יוצא לי לעשות גבות פעם בחצי שנה מתוך הכרח מסויים (חתונה, צילומים וכ'ו), אבל עד שזה קורה אני מסתובבת שעירה כביום היוולדי. אז שלשום הלכתי לעשות גבות, כי זה כבר באמת היה מוגזם. היו לי שערות מהריסים עד קצה המצח. זיוה הספרית לקחה חוט, אמרה לי להשעין את הראש אחורה, ואז עטה עלי בשאגות אימים, קפצה עלי באגרסיביות והתחילה לשפשף. כאב לי, כאב מאוד. בכיתי, בכיתי הרבה. זו תחושה כל כך נוראה שאי אפשר לתאר אותה בכלל, וכשזה נגמר זה עוד יותר נורא, כי אני לא יכולה לפתוח את העיניים, כולי אדומה ובוכה, והאור מכאיב לי.

ואם זה לא מספיק, אז עכשיו גם יצאו לי פצעונים מעל הגבה. נחמד מאוד, זה נראה כמו הקעקועים האלו של האפריקאיות בנשיונל ג'אוגרפיק. שורה של אדמדמים בשורה מעל הגבה. וזה לא אשמתי, שיהיה ברור. שערות הן איבר מאוד עדין, ויש להן רגשות משל עצמן. וכשמתנפלת עליהן זיוה אחת עם חוט ובשאגות, אז אין פלא שהן מתחילות להפריש מיצים וכדומה.

בקיצור, היא גם עשתה אותן דקות מידי.

אסתטיקה ב'

שאלתי את טושה אתמול: "תגידי את האמת, אני יפה?"

אמרה לי: "את חיננית"

אמרתי - "באמת תודה רבה לך"

המאפרת באולפנים אמרה לי שיש לי ריסים מושלמים.

הו! איזה כיף! בפעם הבאה שאני אבהה בראי ואשאל את עצמי מה טוב בי, אני תמיד אוכל לדעת שהריסים שלי מושלמים.

אסתטיקה ג'

יש לי שערה בלונדינית אחת בגבה. אחת, והיא בלונדינית. השאר חומות כאלו. זה מוזר מאוד. אני שוקלת לצרף את זה לרשימת סימני ההיכר שלי (נקודת חן כחולה ברגל, נמש על השפה, שערות כתומות בקוּ, ואחת בלונדינית בגבה)