אתמול היה יום נחמד אבל גם די חרא, תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את טושה, להלן שותפתי לדירה, הרי שזה היה יום חרא לגמרי עם פצפוצי ארסים לסיום. הילדה נרדמה בסביות שתיים בלילה, התעוררה באיחור, עיפצה לוארך כל הקורס, נשלחה בשבע וחצי בערב לישיבה של הרגע האחרון, לא תפסה מונית שירות, שכחה את הסיגריות בקיוסק, הלכה לקחת אותן, פספסה את האוטובוס, עלתה על שירות ושם הציקו לה ארסים כל הדרך, ולסיום גם השירות לא עצר בתחנה של האוטובוסים והיא נאלצה ללכת ברגל. זה היה היום של טושה.

נעה, לעומת זאת, צלחה את מרבית היום ללא הפרעות מיותרות, ורק בסופו נזכרה לריב עם אבא שלה מריבה כזו של פעם בחצי שנה, כולל הצרחות, האשמות, וכאבי לב.

לי היה יום נחמד פלוס מינוס. עבדתי היטב, פחות או יותר, קיבלתי כסף מסבתא, פתחתי חלק מהפק"מ כדי שאוכל ללכת לאיקאה היום, קניתי כמה דברים לבית, הספקתי להגיע הביתה לפני האינסטלטור, לשטוף כלים, ללכת לסופר, לחכות שעה עד שהקופאית תמצא את הקוד של הקליפסים, ולהעצר ביציאה בחשד שגנבתי גבינה צהובה. ממתי שמים ברקוד על גבינה צהובה? ברקוד שמים על חזיות, בשמים וכולי. רק למען הפרוטוקול - לא גנבתי את הגבינה הצהובה הזו, אני את מנת הפילוחים שלי סיימתי בשלהי גיל ההתבגרות, וחוץ מזה, אני לא גונבת גבינות. דיסקים, איפור, מוביילים לחדר - זה כן. אבל גבינות? אני בכלל לא אוהבת גבינות. זה היה בשביל טושה.

אחר כך אמא שלי התקשרה שאני חייבת לבוא לראות ספה שנפתחת למיטה והיא תקנה לי אותה כי למה לי לקנות מיטה במאתיים שקל, חבל על הגב שלי ועל הבריאות, בלה בלה בלה. באתי, ראיתי ספה מכוערת תחת וארוכה מידי בשביל החדר. בשביל הפרוטוקול ביקשנו שיפתחו אותה והתברר שזו ספת יחיד ועוד עם פס כזה שקוע באמצע המזרון. התעצבנתי. אחר כך הלכנו לחפש בית קפה, משום מה אמא שלי היתה בטוחה שיש בית קפה בפתח תקווה, כאילו היא לא גרה שם כבר שלושים שנה. בדרך ראינו חולצה מגניבה שהיא לא הסכימה לקנות לי, ופוף מגניב שהיא לא הסכימה לקנות לי, ואז נזכרנו שיש בית קפה בקניון ברוך (!!!) ולשם הלכנו.

אני הזמנתי עוגת גבינה. העוגה היתה מגעילה. החזרתי אותה בטענה שהיא כנראה לא טריה ובכל מקרה מגעילה. מנהל המשמרת הופיע פתאום עם המגש ועליו העוגה השלמה, והתחיל להטיף לנו שזו עוג חדשה לגמרי והיא בסדר גמור, תוך כדי שהוא תוקע לי את המגש בפרצוף ואומר לי- "תריחי". אה סליחה מה? אני אפילו לא צריכה להסביר מה היה לא בסדר בסצנה הזו, נכון? בכל מקרה, אמרנו למלצרית שתגיד למנהל שלה שהוא חוצפן, והלכנו. ביציאה הוא תפס אותנו ואמר לנו - "משהו לא בסדר עם ההתנהגות שלי?" אמרתי לו חבוב, אני אפילו לא מתכוונת לפתוח את הנושא הזה. אני בטח לא אחזור לכאן, אז אתה יכול להמשיך להתנהג איך שאתה רוצה". אז הוא אומר לי - העוגה היתה טרייה. אז אמרתי לו - בסדר, אז היא היתה טרייה, אבל מגעילה. אוקי? מגעילה ת'תחת. שבחתונה שלך יגישו כזו עוגה. אבל אתה יודע מה? כמה שהיא היתה מגעילה, אם הייתי יודעת שתעשה לנו כזו סצנה מכוערת, הייתי מעדיפה להיחנק איתה".

ובדלת הוא עוד מלמל לידינו "לילה טוב ושתאכלו רק עוגות טובות (???). אמרתי לאמא שלי בקול רם "מה היתה החוכמה האחרונה שלו?" והיא אמרה לי, אז אמרתי שוב, בידיעה שהוא שומע אותי, "העיקר שאני לא עובדת בשרי פ"ת", ואז הלכנו.

בשרי יש רק דוסים וזקנות. כל פעם שאני באה לשם, ומדובר בגיחה של פעם בשנתיים, יש בקושי שלושה שולחנות מלאים ואחד מהם זה קבוצת זקנות שחוגגות יום הולדת למישהי. שתהינה בריאות.

ואז חזרתי הביתה וניקיתי את הארון וסימסמתי עם ג'ו כל מיני סימסומים של "אני אמעך לך את הראש עם הירכיים", ואז טושה חזרה ואחר כך גם נעה באה באיחור כמובן, וישבנו במטבח וקישקשנו על היום המגעיל שלנו והחיים המגעילים האלו ומה נקנה באיקאה.

ובלילה שמעתי מלא רוחות רפאים אבל זה רק בגלל שטושה מפחידה אותי עם הסיפורים שלה.

ובבוקר התקלחתי במים רותחים וזה היה מצויין, ובדרך טיפטף עלי גשם לא מעיק וגם צילמתי (ראו פוסט למטה).

ורציתי ללכת להלוויה של קישון אבל לא נראה לי שאני אספיק.

העיקר - איקאה!

אני חייבת מדפים.

גם מיטה, אבל בעיקר מדפים.

תמונה גרועה של שקיעה יפה. אפילו המעיכה בפוטושופ לא עזרה כאן. אבל אני נהנית.