ביום חמישי הביאו לנו את החתולה דיאנה. החתולה דיאנה יללה לאורך הנסיעה בטונים נמוכים ובחדר המדרגות עברה לפלצטו. השכנים יצאו לראות מי זה הילד שבוכה ככה ואף אחד לא עושה כלום, ותשומת הלב רק גרמה לחתולה דיאנה להיכנס להתקף אלגרו נון טרופו שהיה יכול הליחשב גאוני אלמלא היה מחריש אוזניים. לשכנים שלום.

שמנו את הכלוב בחדר ופתחנו המכסה. החתולה דיאנה יצאה החוצה ומייד התחבאה מתחת לספה ולא יצאה משם אלא כעבור שעתיים ואז היא התיישבה על החלון. ניסיונות ללטפה גרמו לה לרעידות וליריקות "פאכככס" כמעט בלתי רצוניות. היא גם החטיפה כמה כאפות מזדמנות לטושה ונשכה את ג'ו, אך בעדינות. לטושה ולג'ו שלום.

השתדלנו לא להציק לחתולה דיאנה יתר על המידה, ורק שמנו לה אוכל ומידי פעם עברנו ליד החלון ואמרנו לה שלום (החתולה דיאנה בתגובה: פאככסססס!) ביום שישי היא כבר ירדה מהחלון והתיישבה על הספה. אבל עדיין, בכל פעם שנכנסנו לחדר היא ברחה למקום מסתור כלשהוא ונשארה שם שעות ארוכות. בשישי בלילה, כשראינו סרט אצל קרן, היא הסתובבה בבית ושיחקה עם הצעצועים שלה, שזה כבר באמת פלא.

בשבת הצלחנו ללטף אותה פעמיים, ואולי זה קשור לעובדה שגם כיבדנו אותה בכבד.

אני לא חושבת שהיא מחבבת אותנו, אבל נראה לי שלמרות זאת נצליח להסתדר. מתישהוא.