אתמול, אחרי ארוחת ערב עם המשפחה של ג'ו, ניזרקנו מול ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק והבטחנו לעצמנו שנלך לקרן לראות את החתול החדש מייד אחרי שנתקלח. הבעיה היתה שעוד לפני שהדלקנו את הדוד ג'ו כבר התחיל לנחור, ואני המשכתי להתעפץ באלכסון מול תוכנית אסונות כזו או אחרת, עד שנרדמנו לגמרי. כמה שעות אחרי הוא העיר אותי כי חלפו לו כל מיני מועקות בראש. אז התיישבנו במרפסת לדבר קצת. אין מה לדאוג, הכול בסדר. הוא בסך הכול היה צריך לפרוק קצת כל מיני, ולסיכום החלטנו שנירשם יחד לשיעורי יוגה. ואז הזדיינו קצת ונרדמנו סופית. ארבע בבוקר.

לפני שכל הסשן הפסיכולוגי הזה התחיל בכלל, תיכננו לקום מוקדם בבוקר וללכת לספארי. אבל מה לעשות שאחרי שאני נרדמת בארבע בבוקר, שום גירפה, יפה ככל שתהיה, לא תגרום לי להתעורר בשמונה בבוקר. אז קמתי באחת עשרה וחצי, וגם זה רק בגלל שג'ו פישפש לי בין הרגליים. אבל הכי מצחיק זה, שבשניה שגמרנו שמענו את טושה פותחת את דלת הכניסה, וזה אחרי שהפעם האחרונה שראינו אותה היתה בתשע בערב, כשהיא יצאה לדייט. נו, אז הכול ברור.

מצויידת בג'וינט מדוד שלה ומצב רוח מבולבל מאוד, טושה הושיבה אותנו במרפסת עם הקפה של הבוקר, ושטחה בפנינו את צרתה עם הבחור החדש. כן הוא מקסים וחמוד וחכם ושנון והם מתקשרים נהדר והסקס היה מדהים ובלה בלה בלה, אבל היא לא התאפקה ושכבה איתו בדייט הראשון, וזה. וחוץ מזה, הוא לא עשה סימנים של "מייד אני מתחתן איתך ובואי לאכול איתי צהריים ומחר נדבר ונצא שוב", וכל זה, וזה מאוד מטריד אותה. פקדנו עליה להירגע ומייד, הרי ככה זה תמיד - הבחורה בסרטים, מנתחת כל פרט, והבחור מצידו, הלך לאכול ג'חנון אצל חבר שלו. אמרנו לה טו לט גו, אבל יש לי הרגשה שהיא מתכננת לצלול עמוק לתוך הסיטואציה.

למה בנות, למה אתן עושות לעצמכן חיים קשים?

כשהתחלתי לצאת עם ג'ו, או יותר נכון - עוד לפני שהתחלתי לצאת עם ג'ו, כבר הספקנו לשכב. ולמרות שהוא היה מאוד מנומס ונהדר ביום אחרי, התאמצתי לא לצפות לכלום. קיטרתי קצת, חשבתי עליו הרבה, אבל הנמכתי ציפיות עד למינימום. אז נכון שזה לקח שבועיים שלוש, של שיחות פה ושם, ויציאות לתל אביב פה ושם, אבל מאוד השתדלתי לא להגיד לו כלום. חוץ מהפעם ההיא שהשתכרתי תחת והצעתי לו חברות. הכול התפוצץ, כידוע, כשהוא מצא את הבלוג הקודם (שכבר נסגר) וקרא בו איך הרגשתי. ככה זה היה צריך לקרות. אז נכון שלטושה עוד אין בלוג (אני עובדת על זה שיהיה לה) - אבל כשזה יצטרך לקרות, זה יקרה.

בכל מקרה, אחר כך הלכנו, אני וג'ו, לגבעת נפוליאון. אני בלאו הכי צריכה לעבוד היום וגם הוא, אז בחרנו משהו קרוב ולא מחייב. מה שבטוח זה, שזו היתה הבחירה הנכונה בזמן הנכון. הטבע עשה לנו מצויין, שתינו בירות על הדשא ושיחקנו טאקי גם. כשנמאס לנו מהשמיים הכחולים וציוץ הציפורים ארזנו את עצמנו לכיוון ההמבורגרים של הנאצים, הווה אומר מפגש ברלין בז'בוטינסקי רמת גן. ההמבורגר כבש מומלץ בחום. בכלל, הכול שם מומלץ בחום, וגם פתוח בשבת. והם לא באמת נאצים, קוראים להם בכלל מפגש בר-לין, ע"ש הבנות של בעל הבית. אבל ממרחק השנים, למי אכפת.

ברקע - רמת גן.

סתם משהו שמצאנו בין השיחים ונורא התלהבנו מהפונט (פונט קום המדינה)

dude, where is my T.V?

ברקע: שביל הקקטוסים

פרחי הסבנטיז העליזים

ובכלל, גיליתי כל מיני פונקציות מעניינות במצלמה של ג'ו, ואני חייבת לתפוס עליה איזה שעה פנויה באיזה יום ולעשות ניסויים.

הייתי נרשמת לקורס הזה של קמרה אובסקורה, אבל זה נופל בדיוק על התאריכים של צרפת (טפו טפו טפו).

וחוץ מזה, אין לי כסף, אני חוסכת ליוגה.

ומקרר.

ומצלמה משלי, לשם שינוי.

ובכלל, שיהיה לי.

באמת הגיע הזמן לקנות עציצים.