אתמול בערב נזכרתי, שאם אני לא אלך לעשות מדידות למשקפיים, אז לא יהיו לי משקפיים, כי ככה זה עובד. אז קבעתי עם כרטיס האשראי של אמא בדיזינגוף, ובסוף הסתבר שגם אמא הצטרפה אליו. ניחא.

נורא מלחיץ אותי כל הקטע הזה של להתאים משקפיים. אני שונאת את המבחן הזה שהם עושים לי, כל פעם מחדש - איך את רואה יותר ברור, ככה? או ככה? ועכשיו לכי תסבירי לו שאת לא רואה ברור, נקודה. ואיפה האותיות יותר חדות - על האדום או הירוק? זה מלחיץ אותי! אני לא יודעת איפה הן יותר חדות! הכול נראה לי אותו הדבר!

בסוף קבעו לי מינוס שתיים, ושנעלם לי הצילינדר. איך זה יכול להיות? מאוד מוזר. המשקפיים יהיו מוכנות מחר. אחלה בחלה.

מייד אחרי המשקפיים הייתי צריכה לחזור הביתה, יען מביאים לנו את המקרר. הדוד של טושה השיג לנו מקרר גדול ב300 ש"ח כולל הובלה. מחר הוא גם יביא לנו בוף חשיש. למה לי אין דודים כאלו? זה לא פייר. בכל מקרה, אמא שלי התעקשה רק לעבור דרך הסופרפארם ורק לקנות רק סבון. טוב, אתם בטח מתארים לעצמכם שזה לא נגמר רק בסבון. לשתינו יש משיכה בלתי מוסברת לסופרפארמים, זה גנטי. אז בזמן שהיא נתקעה בקרליין ומדדה פודרה, אני התחלתי לאסוף לתוך הסל כל מיני פריטים חמודים, כמו סבון בריח וניל, גומיות צבעוניות, ומראה קטנה ומעוצבת - צד אחד רגיל, צד שני מגדיל. וגם משחת שיניים, מברשת לגב, ושלושה סבונים ארומטים בכל מיני ניחוחות מחרמנים.

כשהיגעתי הביתה, אגב, גיליתי שנגמר לנו הסבון, שזה בדיוק הדבר היחיד שלא קניתי.

ניחא.

הגעתי הביתה בדיוק כשהורידו את המקרר הישן, וגיליתי את ג'ו מסתתר בין ההריסות. כאילו מה אתה כבר עושה כאן וזה? מסתבר שהוא בא ללמוד אצלי אחרי הקורס, מסתבר שהוא גם התריע על כך כשעוד הייתי בדרך לתל אביב, אבל לא שמעתי, כי היתה רוח. ולבסוף מסתבר שהשיחה ההזויה שהיתה לי עם טושה שתי דקות לפני, היתה באשמתו, יען התקשרתי לטלפון שלו, בוודאות, ולא הבנתי למה טושה עונה לי וגם מדברת איתי. זה מאוד מבלבל אותי כשמופיע לי על הצד שם מסויים, ובשפוף מדבר איתי מישהו אחר. זה קרה לי פעם עם אמא שלי, היא פגשה את ג'ו באוטובוס, והתקשרה אלי מהטלפון שלו. מיותר לציין שזה גם השאיר אותי לוקה בהלם, וגם התפדחתי כי עניתי לטלפון כמו זונה שרמוטה.

ורק זה יכול להסביר את החלומות המוזרים שהיו לי הלילה, זה, והג'וינט הלא נורמלי שטושה השקתה אותי בו, בזמן שרוי עשה לג'ו מסג'. מסבתר שלג'ו יש המון מלפפונים בגב, כל כך המון שרוי, מטפל מוסמך, לא הצליח להוציא לו אפילו חצי. ובנתיים הסתבר שטושה עדיין בסרטים על הבחור ההוא, והייתי צריכה לצעוק עליה עד שכמעט תלשתי לעצמי שערות מתסכול, כדי להסביר לה שדברים כאלו קורים ואין טעם להיכנס לדיכאון בגללם. היא אומרת לי - "אבל נפתחתי, ונפגעתי, אז מה זה שווה להיפתח עוד פעם למישהו אחר? כדי להיפגע שוב?" ואני אומרת כן, ועוד איך. צריך ללמוד להיפגע, אבל בפרופורציות. והיא אומרת - "אבל חשבתי שהוא נמשך אלי!" ואני אומרת - אבל מה הקשר???? כן, הוא נמשך אלייך, הוא נדלק עלייך, היה לכם אחלה ערב וסקס פצצה, אבל הוא לא רוצה להיות במערכת יחסים. זו זכותו, וזו לא אשמתך, וזה לא משהו אישי.

זה יכול להמשיך ככה עוד הרבה זמן.

ואחרי מקלחת חמה לגמרי עדיין הייתי מסטולה ברמות גבוהות מהרגיל. היה לנו סקס ביזארי משהו אבל כל כך גמרתי שהראש שלי נתקע בקיר והתחלתי להתפוצץ מצחוק. אחר כך מייד טחנתי עוגיות במשך שעה וג'ו בנתיים נרדם אז קראתי את הספר שהוא נתן לי עד שהגעתי למסקנה שהגיע הזמן לישון.

בחלום הראשון, הסתובבנו בעיר וחיפשנו איזה ספר או משחק שקשור לסקס, ואז ג'ו העיר אותי לקפה לפני שהוא הולך. בחלום השני, כל מה שעשיתי לא יצא טוב. היתה שם אלאניס מוריסט, והיא שרה שיר יפה נורא, ואמרתי לה שבמציאות היא יותר טובה מברדיו, והיא נעלבה. החזקתי קונוס מלא בגראס והכול נשפך לי, זרקתי בטעות אשפה דרך החלון של הרכב ואיש אחד עצר להגיד לי שזה לא בסדר וכל הילדים שלו הסתכלו עלי במבטים מאשימים. והיה שם אקווריום עם דיונון שחור בתוכו, שהיה מאוד מוזר.

כל החלום הזה היה מאוד מוזר, ובגללו התעוררתי רק בתשע וחצי, שזה מאוחר מאוד.

והשאלה היא אם ללכת היום לקרב הכריות או לרומם את רוחה של רוני, שלקתה בתסמיני הריון ונשארה חולה בבית?

מצד אחד אנחנו בונים על הקרב כריות הזה כבר שבוע.

מצד שני, רוני זו רוני.

בקיצור, אין לי חשק וכוח לעשות כלום היום. חוץ מלקרוא את "תמרה הולכת על המים".