אתמול בערב השכנה דופקת בדלת בהיסטריה, פתחתי במטרה לדפוק לה את הדלת בחזרה על הראש. מה זה צריך להיות? בפתח עמדה הבת של השכנה, ליתר דיוק, בעמידת פקצה מוכנה לקרב וקוקו בלוף באלכסון, ואמרה לי - החתול שלך אצלנו.

התפלאתי מאוד, שהחתול שלי אצלנו. כל היום עבדתי במרץ ולא פתחתי את הדלת אפילו פעם אחת, אז איך הוא אצלנו?

נכנסתי אליהם הביתה, האמא עמדה, הסבתא ישבה, הבת חיכתה מאחורי. כולן מהמוצא הפרסי, דרך אגב. לא שאכפת לי, הן עושות אחלה אורז.

בקיצור, האמא אומרת לי - הוא מאחורי המזנון, בצד של הטלוויזיה. הבת אומרת לי - הוא יושב שם כבר כל היום, פוחד לצאת. הסבתא אומרת לי - הוא רצה לישון איתי בלילה, אבל פחדתי אז גירשתי אותו.

סליחה? בלילה?

עכשוי כשאני חושבת על זה, באמת במשך היום החתול לא הפריע לי אפילו פעם אחת במשך היום. לא שמר לי על המסך, לא נימנם על הממיר, לא ינק לי מהשרוול, לא ילל בחוסר מעש. לתומי חשבתי שקר לו, והוא ישן מתחת לפוך.

אבל מסתבר, שכבר מאתמול בערב, כשאמא שלי חזר הביתה, הוא חמק לדירת השכנות. כן, הדלת פתוחה אצלן רוב הזמן, כאן זה מלאבס, כזכור, כמו בקיבוץ רק עם קומות. היות והוא חתול מסטול, לקח לו קצת זמן להבין שהוא לא בבית. בלילה הוא פלש למיטתה של הסבתא, שהגיבה (כך אני משערת) בקריאות "זה שד! זה שד!) והעיפה אותו לכל הרוחות. הוא גם נעלב, וגם הבין שמשהו לא בסדר, התמקם מאחורי המזנון, ולא אבה לצאת משם עד שבאתי לחץ אותו.

ואני שואלת - כשמשעמם לו, הוא מיילל. כשהוא רוצה לטייל בחדר מדרגות, הוא מיילל. כשהוא רוצה לעלות על משהו גבוה - הוא מיילל, אז מה - ליילל אצל השכנים לא היה לו נאה? זה מתוך ביישנות או מה?

בכל מקרה, סוף טוב הכול טוב, עכשיו הדביל שוב בבית, וכמובן שוב מיילל ונתקע לי בין הרגליים.